סניף ראשי חיפה:
אנדריי סחרוב 9 בניין רג'וס קומה 8 מת"מ חיפה.
סניף תל אביב:
רח' ברקוביץ (מגדל המוזיאון), קומה 5.
סניף עפולה:
שדרות הנשיא 18 (בניין שילב), קומה 3 , עפולה.

ביטול צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת

מלכא ושות' משרד עורכי דין » מאמרים משפטיים » דיני משפחה » ביטול צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת

פעמים רבות נשאלת השאלה מתי ניתן לבטל צוואה שניתנה וביסודה מטיבה עם יורש אחד כאשר קיימות ספקות בדבר נכונותה ו/או אמינותה של הצוואה.

לאחרונה ניתן פס”ד ע”י ביהמ”ש לענייני משפחה בבאר-שבע ע”י כב’ השופטת גאולה לוין ושם נקבע:

“ככלל, רצון המצווה הוא המכריע לעניין תוקפה של הצואה. זאת, אם אמנם משקפת הצוואה את רצונו האמיתי. בעניין זה נקבע בסעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, כי “הוראת-צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה“.

בהתקיים התנאים הצורניים הדרושים לצוואה על פי חוק הירושה, מניח החוק כי הצוואה היא כשרה, והנטל להוכיח התקיימותן של עילות הבטלות המנויות בסעיף 30(א) לחוק מוטל על המבקש לבטלה. אמת המידה היא מאזן ההסתברויות. יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שקיים קושי בסיסי להוכיח השפעה לא הוגנת על אדם שאינו בחיים. עמד על כך כב’ השופט אור באחת הפרשות, בציינו:

אשר לתוכנן של הראיות בדבר השפעה בלתי הוגנת, עלינו לזכור כי במסגרת הטענה של השפעה בלתי הוגנת, אנו דנים בשאלת הגורמים והמניע לעריכת צוואה, לאחר שהמצווה הלך לעולמו. בשלב האמור קיים קושי בסיסי בגביית עדויות ישירות בדבר נסיבות עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה. המצוה אינו יכול להעיד. הנהנה הוא נוגע בדבר, אשר הערכת עדותו מחייבת מטבע הדברים זהירות רבה. פעמים רבות גם מי שערכו את הצוואה או היו עדים לעריכתה הם נוגעים בדבר, אף אם אינם זוכים על-פיה, או שאין בידם מידע רב בעל ערך. בשל כך, בדרך-כלל לא ניתן להגיע למסקנה ישירה בדבר המניעים והגורמים שהביאוהו לעשות את הצווה אשר עשה ולהורות בה את שהורה.

התוצאה היא, ועל כך עמדה הפסיקה פעמים רבו, כי הראיות לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת הן, בדרך-כלל, ראיות נסיבתיות. … ראיות נסיבתיות אלה עשויות לבסס את מה שכינה חברי השופט מצא “אבני-בוחן”, המסייעות לבית-המשפט בהכרעה אם הצוואה בנסיבות מקרה מסוים נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת. בין השאר, מדובר בראיות נסיבתיות בדבר מצבו הגופני או הנפשי של המצווה בתקופה שבה נערכה הצוואה, בדבר מידת תלותו בזולת, בדבר קשריו עם אנשים אחרים, בדבר אופי יחסיו עם הנהנה על-פי הצוואה, או בדבר מידת המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה…” (דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד נב(2) 813, 848).

ובמקום אחר פסקה כב’ השופטת ד’ דורנר:

—בפסיקה נקבע, כי תלות מוחלטת של המצווה בזוכה יוצרת חזקה עובדתית, לפיה הצוואה נערכה מחמת השפעה לא הוגנת, דבר המעביר את הנטל על המבקש את קיום הצוואה, לסתור חזקה זו (ע”א 423/75 בן נון נ’ ריכטר, פ”ד לא(1) 371, בע’ 378). …

הנסיבות המקימות חזקה עובדתית בדבר השפעה לא-הוגנת, כפי שנקבעו בפסיקה, רחבות יותר מאלו הקבועות בחקיקה. תלות מוחלטת של המצווה בזוכה או באדם המעוניין בטובתו, היא נסיבה חשובה, אך לא יחידה. ניתן לראות כראיה לכאורה להשפעה בלתי-הוגנת גם מעורבות בעשיית צוואה, אשר לא הגיעה לכדי השתתפות בעריכתה, כנדרש בסעיף 35…

כך, למשל, נוכחות הנהנה בעת עריכת הצוואה על ידי המצווה או מסירת פרטים אישיים על ידי הנהנה למצווה, הוכרו בפסיקה כראיות לכאורה להשפעה לא הוגנת” (ע”א 3828/98 מיכקשוויל נ’ מחקשווילי, פ”ד נד(2) 337 (2000) פסקאות 4 ו-5 לפסק הדין).

“אבני הבוחן” לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, פורטו על ידי כב’ השופט א’ מצא בפרשת מרום, כדלהלן: א. תלות ועצמאות; ב. תלות וסיוע; ג. קשרי המצווה עם אחרים; ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה. וכך הוא כותב:

תלות ועצמאות: המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של “עצמאות” ו”תלות” שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה “עצמאי” – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית – ועד כמה. לתשובה לשאלה זו יש משקל רב בגיבוש ההכרעה: ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק נטיית בית-המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות; ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, באיזו משתי בחינות אלו, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות….

תלות וסיוע: מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ”ל [8], בעמ’ 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה (פרשת בן נון [2], בעמ’ 376; ע”א 733/88 אהרוניאן ואח’ נ’ אלישקה[פורסם בנבו] (להלן – פרשת אהרוניאן [10]), בעמ’ 711; ע”א 1750/90 ח’ אהרונסון נ’ ש’ אהרונסון ואח’[פורסם בנבו] (להלן – פרשת אהרונסון [11]), בעמ’ 341 וע”א 157/89 ששון נ’ מרזב [פורסם בנבו] (להלן – פרשת ששון [12]), בעמ’ 213). חשיבות מיוחדת נודעת, בעניין זה, לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת. לא כן הדבר מקום שבו הנהנה היה האדם היחיד אשר סייע למצווה. סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו, וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת (ראו: פרשת בן נון [2], בעמ’ 376; פרשת אהרונסון [11], בעמ’ 341, וע”א 5640/92 אלוני ואח’ נ’ באומן [פורסם בנבו] (להלן – פרשת אלוני [13]), בעמ’ 382).

קשרי המצווה עם אחרים: ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה (ע”א 576/78 לשצינסקי נ’ סולוביציק ואח’ [פורסם בנבו] [14],
בעמ’ 690; פרשת אהרוניאן [10], בעמ’ 711; ע”א 53/88 מנלה ואח’ נ’ ברנדווין ואח’
[פורסם בנבו] (להלן – פרשת מנלה [15]), בעמ’ 50-51; ע”א 3411/92 א’ רובינשטיין ואח’ נ’ ברזבסקי [פורסם בנבו] [16] ופרשת שטיינר [9], בעמ’ 344).

אכן, בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן, שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה או מוריד מה גרם לבידודו של המצווה; כלום היה זה הנהנה, או התנהגותם של אחרים, או שמא בידודו של המצווה נבע מנסיבות שהיו קשורות במצבו האובייקטיבי (פרשת אהרונסון [11], בעמ’ 341).

מבחן נסיבות עריכת הצוואה: סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו…” (שם, עמ’ 827 – 829).

לסיכום חשוב לציין, כי כאשר הראיות הנסיבתיות כפי שקרה במקרה דלעיל מעידים על אפשרות כי מדובר בצוואה שנחתמה בזמן בו חותם הצוואה אינו כשיר בריאותית ו/או בחוסר אונים ניתן להורות על ביטול הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

הכותב הינו ממשרד מלכא ושות’ עורכי דין המתמחה בנדל”ן, דיני משפחה, ירושה, צוואה ומשפט אזרחי.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.

ביטול צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת
דרג את מלכא ושות\' עורכי דין

שתפו את משרד מלכא ושות' עורכי דין

מלכא ושות’ משרד עורכי דין היינו משרד אזרחי עם מוניטין הדואג להתאים עצמו לצורכי הלקוח ובכך בעצם מצליח משרד עורכי הדין לבסס את בנייתו על עבודה אישית, מסורה ומקצועית. למשרד עורכי הדין מלכא ושות’, מגוון רחב לקוחות מכל רחבי הארץ מרמת הגולן ועד אילת, ובכך בעצם מייצג משרד עורכי הדין את לקוחותיו בכל הערכאות המשפטיות: בית משפט השלום, מחוזי ועליון. מאחר ולמשרד עורכי הדין לקוחות מכל רחבי הארץ מעניק המשרד שירות בתחומי המשפט האזרחי – מסחרי ללא התייחסות לאזור גיאוגרפי בודד ולמעשה עורכי הדין מופיעים בפני בתי המשפט בכל רחבי הארץ.

ביטול צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת
לייעוץ משפטי 24/7 התקשרו: "1-700-702-755
שינוי גודל גופנים
ניגודיות
לייעוץ משפטי אישי

שם מלא

דואר אלקטרוני

טלפון/סלולר

נושא הפנייה