הפרת זכויות יוצרים
רשות המכס חייבת לתפוס טובין מיובאים כאשר קיימת לכאורה הפרת סימן מסחר או חשש להטעיה, לפי סעיף 200א לפקודת המכס וסעיף 35 לחוק הגנת הצרכן. בתביעה להשבת נעליים שחולטו קבע בית המשפט כי קיים דמיון מטעה בין לוגו הפסים שעליהן לבין סימני המסחר הרשומים, ודחה את התביעה תוך חיוב היבואן בהוצאות.
ב- ת.א (י"ם) 9961/05 מחמוד דוייק נ' מדינת ישראל ואח', ביקש התובע מביהמ"ש להורות על השבת הטובין אשר חולטו ע"י אגף המכס.
התביעה הוגשה במקורה כנגד מדינת ישראל. אולם, בתחילת ההליכים ועוד במסגרת הבקשה של התובע למתן צו עשה זמני ו/או צו מניעה זמני ביקשה חברת ADIDAS-SALOMON A.G (להלן: "אדידס") בקשה לצרפה כצד לתביעה ובהמשך הגישה גם RUDOLF DASSLER SPORT PUMA AKTIENGESELLSCHAFT (להלן: "פומה") בקשה להצטרף להליכים דנן .
התובע הוא תושב בית לחם, יבואן נעליים. התובע ייבא נעליים באמצעות אוניה מתורכיה לישראל, דרך נמל אשדוד. ביום 30.8.05 הוציא אגף המכס ומע"מ באשדוד הודעה בדבר תפיסת 128 קרטוני נעליים וזאת לפי סעיף 188 לפקודת המכס. התובע ביקש להחזיר לו את הסחורה אך המדינה הודיעה על חילוט הטובין שנתפסו בשל כך שהן מפירות זכויות המוגנות באמצעות סימני המסחר ADIDAS ו- PUMA.
התובע העלה טענות רבות, וביניהן: כוונתו היתה לייבא את הנעליים לשטחי הרשות בלבד, שהמדובר בנעליים מסוג PRONTO ואין שום דמיון או הטעייה ו/או חיקוי בין הסימן PRONTO לבין סימנים אחרים לרבות אדידס ופומה, וכן שהמדינה לא פעלה בהתאם לסמכותה ו/או בהתאם לסעיף 204ג' לפקודת המכס.
ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע:
הליך אל מול המכס שנוצר ביוזמת בעל הסימן מקורו בסעיף 69א' לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש],
תשל"ב-1972, לפיו "בעל סימן מסחר רשום שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר,
רשאי למסור הודעה בכתב, למנהל המכס, שהוא בעל הזכות בסימן המסחר,
ולבקש ממנו לעכב את שחרור הטובין שהוא טוען לגביהם שהם טובין מפרים, ולנהוג בהם כטובין שייבואם אסור על פי פקודת המכס".
תפקידו של המכס באכיפת זכויות בתחום הקניין הרוחני הוא תפקיד רחב המתפרס וכולל לא רק את תחום סימני המסחר אלא גם זכויות יוצרים.
לפי סעיף 200א' לפקודת המכס אם "מצא המנהל בדרך של קבלת הודעה כאמור בסעיף 7ד לפקודת זכות יוצרים, או סעיף 69א לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן – פקודת סימני מסחר), או בדרך אחרת כי קיימת לכאורה הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, ינקוט בצעדים" שפורטו בסעיף. הצעדים מומשו ואין טענה בפי התובע שצעדים אלה לא נעשו.
בה במידה לפי סעיף 2(ב) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 "לא ימכור עוסק, לא ייבא ולא יחזיק לצרכי מסחר נכס שיש בו הטעיה ולא ישתמש בנכס כאמור למתן שירות".
סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן מאזכר את תפקידו של המכס לגבי מי שמייבא טובין שיש בהם כדי להטעות וקובע לעניין סמכויותיהם של רשות המכס ושל פקידי המכס כדלהלן "יראו יבוא בניגוד לסעיפים 2(ב) ו-17 כעבירה על דיני המכס, ופקיד המכס יהא רשאי לתפוס את הטובין שנעברה העבירה בהם או לגביהם בחזקת טובין מחולטים כמשמעותם בפקודת המכס".
כפועל יוצא מהאמור לעיל, התובע לא יוכל להיבנות מטענות למיניהן שהעלה, בין היתר:
המכס "אינו צריך להתערב ולשמש כשוטר של פומה או אדידס". שכן, חובה על המכס לתפוס טובין מיובאים כאשר יש בהם לכאורה משום הפרת סימן מסחר או שיש בהם כדי להטעות.
הטובין אושרו בעת יציאתם מתורכיה, לאחר בדיקה קפדנית באמצעות סוכנים ובאמצעות הגורמים האחראים בתורכיה. הואיל והמבחנים והשיקולים של שלטונות תורכיה בשחרור מוצרים לצורך ייצואם לא מקנים חובה כלשהי על המכס בישראל שעה שהם מיובאים ארצה.
כל טענה בדבר חיקוי צריכה להיות מופנית ליצרן ולא לתובע. המכס, בבואו להפעיל את סמכויותיו הנ"ל , יש לו דין ודברים עם היבואן ולא עם היצרן. היצרן נמצא בחו"ל ולמכס אין כל שליטה על פעולותיו. העובדה שהיצרן הפר סימן מסחר אינה מקנה ליבואן זכות להכניס לישראל טובין המפרים סימני מסחר בישראל.
לא ניתנה לתובע הזדמנות להליך של שימוע בטרם קבלת החלטת החילוט. פקודת המכס אינה קובעת כל חובה לקיים שימוע קודם לתפיסת הטובין.
יש להבחין בין מערכת השיקולים של פקיד המכס בבואו להפעיל את סמכויותיו לפי סעיף 200א' לפקודת המכס או לפי סעיף 35 לחוק הגנת הצרכן לבין שיקולי רשם סימני המסחר בבואו להחליט אם לרשום או שלא לרשום סימן שיכול להיות מטעה, או שיקולי ביהמ"ש בדונו במשפט הפרה . לצורך הפעלת הסמכות שבסעיפים הנ"ל לא נדרש פקיד המכס למצוא דמיון מטעה ברמה שלא היתה מאפשרת לרשם סימני המסחר
לרשום את הסימן החשוד כמפר לצד סימן המסחר הרשום, ואף לא ברמה שהיתה מביאה
את ביהמ"ש לקבוע שהטובין המיובאים מפרים את הסימן הרשום. מה שדרש המחוקק
בסעיף 200א' הנ"ל הוא קיומה "לכאורה" של הפרת סימן מסחר, או שהטובין
המיובאים "יש בהם כדי להטעות". מבחן זה הוא מקל בהרבה לעומת המבחנים
הקיימים בפני הפורומים השיפוטיים הנ"ל, שהם רשם סימני המסחר ובתי המשפט.
הסיבה לכך היא שכאשר נתקל פקיד המכס בטובין שהוא חושד באופן סביר שטובין אלה מפרים סימן מסחר רשום עליו לפעול מיידית ולכן דרש המחוקק ממנו החלטה על תפיסה כל אימת שלדעתו יש הפרה לכאורה של סימן רשום. יחד עם זאת, כאשר מתקיים הליך כגון זה שלפנינו שעניינו הוא החזרת החזקה בטובין שנתפסו, על ביהמ"ש לבחון את שאלת הדמיון המטעה בין הסימנים לא לפי המבחנים הלכאוריים שאותם שוקל פקיד המכס, אלא לפי המבחנים הנוקשים שמופעלים במשפטי הפרת סימני מסחר, מפני שהליך כגון זה שלפנינו יש לו נפקויות קנייניות.
לצורך קביעת דמיון מטעה או חוסר דמיון מטעה בין סימני מסחר קבעה הפסיקה 4 מבחנים שכוללים "מבחן משולש" כלשונו של כב' השופט גרוניס ברע"א 5454/02 ומבחן נוסף הקרוי "מבחן השכל". המבחנים הם: מבחן המראה והצלילי, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות, מבחן "יתר נסיבות העניין" ולצד אלו מבחן נוסף שכב' השופט גרוניס כינה בפסה"ד הנ"ל "מבחן השכל" אשר בבסיסו עומדת העובדה, כי לעתים מגלם סימן המסחר מסר רעיוני כלשהו. במצבים כאלה, יש להשוות את מידת הדמיון בין הרעיונות המועברים על ידי שני הסימנים. במקרים בהם המסר הרעיוני העומד בבסיס סימנו של צד אחד זהה או דומה מהותית לזה העולה מסימנו של הצד האחר, עשוי בית המשפט לראות בכך הפרה אף אם הסימנים שונים זה מזה בחזות ובצליל .
בהפעילנו את המבחנים הנ"ל על המקרה שלפנינו ניתן לומר שאכן יש דמיון מטעה בין הטובין המיובאים, נשוא התביעה, לבין סימני המסחר של אדידס ופומה.
אדידס היא יצרנית של מוצרי ספורט וההלבשה. היא בעלים של שלושה סימני מסחר מעוצבים הכוללים לוגו של 3 פסים מקבילים על צידן של הנעליים.
ב-רע"א 3581/05 שהנעל מתאימה בע"מ נ' ADIDAS-SALOMON A.G ואח', קבע כב' השופט גרוניס כדלהלן:
"קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קיים, לכאורה, דימיון מטעה בין שני הסימנים נשוא בקשת רשות הערעור מקובלת עליי. אמנם, סימן המסחר הרשום של המשיבה מורכב משלושה פסים ואילו הסימן של המבקשת מורכב מארבעה פסים. אולם, העובדה שבשני המקרים מדובר בפסים אלכסוניים מקבילים בצדה החיצוני של הנעל המצויים במרחק שווה זה מזה, די בה, לדעתי, כדי להפוך את הדמיון בין שני הסימנים לכאורה לדמיון מטעה".
הטובין שייבא התובע דנן כללו כמות מסחרית של נעליים הנושאות על צידיהן סימן הדומה לסימני המסחר של אדידס. הנעליים המיובאות נושאות על צידיהן 4 פסים אלכסוניים הדומים עד כדי הטעייה ללוגו הפסים המקבילים של אדידס. העובדה שמדובר בנעליים שונות אינה רלוונטית שכן כבר נפסק "שכאשר באים לבחון את קיומו של דימיון לעניין הפרת סימן מסחר רשום, צריכה ההשוואה להיעשות בין הסימן הרשום לסימן שנטען כי הוא מפר, ולא בין המוצרים עליהם מופיעים הסימנים" . בין השיקולים שיש לשקול ואשר נשקלו בפסה"ד בעניין רע"א 3581/02 היה השיקול, אשר גם רלוונטי לענייננו, ש"כאשר אנו עוסקים בבחינת הדמיון המטעה, יש לזכור כי, ככל הנראה, הנעליים לא יוצבו זו לצד זו, באופן שהצרכן יוכל להשוות בין הסימנים ולעמוד על פרטי ההבדלים ביניהם. בנסיבות אלה גובר החשש לקיומה של הטעייה".
העובדה שעל הנעליים המיובאות מופיע השם PRONTO השונה מאדידס, אינה רלוונטית. הדימיון הוא בלוגו.
פומה הינה בעלת סימן מסחר הכולל דמות של פס אחד.
מוצרי התובע מפרים את סימן הפס. אמנם בטובין שייבא התובע יש שני פסים ובטובין
של פומה יש פס אחד אך יש בטובין אלה דמיון מטעה לסימן של פומה.
למעשה כל אשר נאמר לעיל לגבי אדידס זהה לגבי פומה. העובדה שעל הנעליים המיובאות מופיע השם PRONTO השונה מפומה, אינה רלוונטית. הדמיון הוא בלוגו של הפס. מעבר לכך ייאמר שאין כל חשיבות להיות הנעלים נשוא התביעה עשויות מחומר באיכות נמוכה לעומת אלה של פומה. להיפך, בשל איכותן הנמוכה מתחדד הצורך בתפיסתן שכן הפצתן עשויה לגרום להטעיית הצרכן כך שיקנה מוצר באיכות נמוכה בחשבו שמדובר במוצר באיכות גבוהה.
זאת ועוד, התובע טען שהוא אמור למכור את הטובין בשטחי הרשות הפלסטינאית בלבד ולא בישראל. אין כל ראיה של ממש מצד התובע שהמכירה תהיה רק בשטחים ולא בישראל. הרי מרגע שישוחררו הטובין אין כל בקרה על החנויות שלהן ימכור התובע את הנעליים. לגופו של עניין ייאמר שבכל הקשור לטענה זו השיב המכס שהסכמי הביניים בין הרשות הפלסטינאית לישראל יצרו מעטפת מכס מאוחדת לשתי הרשויות. לכן, טובין האסורים בייבוא לישראל אסורים בייבוא לרש"פ.
לאור האמור לעיל התביעה נדחתה, והתובע חויב בהוצאות בגין השמדת טובין, הוצאות בגין אחסנת הטובין, וכן תשלום שכ"ט לכ"א מן הנתבעים.
להרחבה בתחום: משפט אזרחי · פסד תא 22116-04-22 ביטול הסכם השקעה בטענות תרמית ומצג ש · פסד ברעא (עליון) 4164 24 טענת זיוף הסכם שכירות · משפט אזרחי מסחרי - שיקולים מרכזיים במשא ומתן ועריכת הסכ
שאלות נפוצות בנושא הפרת זכויות יוצרים
מתי רשות המכס רשאית לעכב סחורה מיובאת?
לפי סעיף 69א לפקודת סימני מסחר, בעל סימן מסחר רשום שזכותו הופרה או שקיים חשש סביר שתופר רשאי למסור הודעה בכתב למנהל המכס ולבקש לעכב את שחרור הטובין. לפי סעיף 200א לפקודת המכס, די בקיומה לכאורה של הפרה כדי לחייב את המכס לנקוט צעדים.
מהם המבחנים לקיומו של דמיון מטעה בין סימני מסחר?
הפסיקה קבעה מבחן משולש ולצדו מבחן נוסף: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הסחורה וחוג הלקוחות, מבחן יתר נסיבות העניין, ומבחן השכל הבוחן את המסר הרעיוני שמגלם הסימן. כאשר המסר הרעיוני זהה או דומה מהותית, ייתכן שתיקבע הפרה אף אם הסימנים שונים בחזות ובצליל.
האם שם מותג שונה על המוצר מונע הפרת סימן מסחר?
לא. בית המשפט קבע כי העובדה שעל הנעליים המיובאות מופיע שם שונה מזה של בעלי הסימנים הרשומים אינה רלוונטית, משום שהדמיון הוא בלוגו. ההשוואה נעשית בין הסימן הרשום לסימן שנטען כי הוא מפר, ולא בין המוצרים שעליהם מופיעים אותם סימנים.
האם איכות נמוכה של המוצר מקלה על היבואן?
לא, ההפך הוא הנכון. בית המשפט קבע כי אין חשיבות לכך שהנעליים עשויות מחומר באיכות נמוכה, ואף להפך: דווקא בשל איכותן הנמוכה מתחדד הצורך בתפיסתן, שכן הפצתן עלולה לגרום להטעיית הצרכן, שיקנה מוצר באיכות נמוכה בחושבו שמדובר במוצר מקורי באיכות גבוהה.
האם טענה שהסחורה מיועדת לשטחי הרשות מועילה?
לא. בית המשפט קבע שאין ראיה של ממש לכך שהמכירה תיעשה רק בשטחי הרשות, ומרגע שישוחררו הטובין אין בקרה על החנויות שבהן יימכרו. בנוסף השיב המכס כי הסכמי הביניים יצרו מעטפת מכס מאוחדת, ולכן טובין האסורים בייבוא לישראל אסורים בייבוא גם לרשות.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
