בפתחו של בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה התקבל  לאחרונה תיק בעניין תביעה לגירושין מפאת אלימות האישה כנגד בעלה אשר אינה על רקע של סכסוך בין בני הזוג אלא על רקע של הפרעה נפשית ומנגד תביעה לשלום בית.

רקע עובדתי בקצרה – הצדדים נישאו בנישואין ראשוניים לשניהם בשנת 2009 ולהם שני ילדים משותפים, האחת ילידת 2010 והשני יליד 2012. הצדדים גרו ביחידת מגורים הצמודה לבית הורי הבעל, וזה כשנה (דצמבר 2012) עזבה האישה את בית המגורים ועברה להתגורר בבית הוריה.

ענייני המשמורת ומזונות הילדים נידונו בביהמ"ש לענייני משפחה וניתנו החלטות מתאימות בעניינם. לכתב התביעה צורף תסקיר שירותי רווחה שהוגש לביהמ"ש לענייני משפחה הכולל חו"ד פסיכולוגית. המלצת שירותי הרווחה בתסקיר לאור מצבה של האישה נקבע כי אינה יכולה להיות משמורנית יחידה, ולכן הומלץ על משמורת משותפת. ביהמ"ש אישר את המלצות התסקיר וקבע משמורת משותפת.

תביעת הגירושין הוגשה על ידי הבעל יותר מחצי שנה מאז עזבה האישה את הבית. לטענת הבעל, לאישה התפרצויות זעם ואלימות שהופנתה כלפיו וכלפי הילדה וזה מה ששבר אותו לגמרי.

תביעתה לשלום בית של האישה הוגשה כחודשיים וחצי לאחר תביעה הגירושין. לטענת האישה, היא סבלה מדיכאון שאחרי לידה וכי היא מטפלת בבעיותיה הנפשיות.

בין תביעת הגירושין לתביעה לשלום בית, הוחלפו מסרונים בין הצדדים מהם לומד ביה"ד כי כבר אז ניהלו מו"מ על חלוקת הרכוש.

דחיית תביעת שלום בית ע"י ביה"ד: "בנסיבות אלה נראה לבית הדין שהתביעה לשלום בית של האישה אינה כנה  והיא הוגשה במטרה לשרת אינטרסים כספים אחרים". שכן, במבחן התוצאה, האישה לא חזרה הביתה מאז עזיבתה. לממד הזמן יש משקל מכריע בסיכוי לשלום בית. על רקע המשבר בין בני הזוג, ביה"ד דחה את תביעת שלום הבית.

בדיון לתביעת הגירושין, עיקר טענותיה של ב"כ האישה היה כי התנהגותה נובעת מדיכאון שאחרי לידה, אולם, מחומר הראיות לומד ביה"ד כי "ניתן ללמוד שאין הכרח לקשור את התנהגות האישה לדיכאון אחר לידה, וייתכן כטענת הבעל שהמצב הנפשי או הדיכאוני של האישה קדם הרבה ללידה."

הבעל הצהיר בפני ביה"ד: "לא קל לי לבוא ולספר על השנה וחצי של הסבל שעברתי זה קשה ומשפיל מאוד, הטענות מונחים לפניכם".

ביה"ד מביא מקורות הלכתיים בענייננו כדלקמן:

בשו"ע אה"ע סימן קט"ו סעיף ד' פסק מרן:

"ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: … או שהייתה מקללת אבי בעלה… ועיין לקמן סימן קנ"ד הוא הדין המקללת בעלה בפניו (הרמב"ן בתשובה סימן ק"ב) בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה אם יש עדים שהתרה בה ועברה על התראתו."

בפרט שהאישה חייבת בכבוד בעלה ביותר, כפי שפסק הרמב"ם פרק ט"ו מאישות הלכה כ':

"וכן צוו חכמים על האישה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעינה כמו שר או מלך מהלכת בתאוות ליבו ומרחקת כל שישנא."

לאור האמור קובע ביה"ד :  "והוא הדין והוא הטעם שיש להחמיר באישה המכה את בעלה הואיל וכאמור האשה חייבת בכבוד בעלה ביותר, ואם הבעל מבקש לגרש אותה, שנחייב אותה לקבל גט."

הכותב הינו ממשרד מלכא ושות' עורכי דין המתעסק בנדל"ן, דיני משפחה, גירושין, הליך גירושין ומשפט אזרחי.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.

אין למלכא משרד עורכי דין דירוג כעת.