דרישה זו זכתה לאחרונה גם לגושפנקא משפטית אשר ניתנה בפס"ד ע"י כב' השופטת הלית סילש מביהמ"ש המחוזי בת"א  41885-02-16 משה בן יעקב נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ:

"החוק אמנם אינו מחייב את הבנק לתת אשראי, אך סוגיית ביטול ו/או הקטנת אשראי היא נושא שלעתים הבנק נוהג בו שלא כשורה, ורצוי להתייעץ במקרים אלו", מדגיש עו"ד זילברפלד.

לדבריו, משפט המפתח בחוק היינו סירוב בלתי סביר.

דהיינו, אם הבנק לא ישכנע בסבירות סירובו לפתיחת/ניהול החשבון - הוא יחויב לספק את השירות הבנקאי.

חשוב להבין כי אין כיום הגדרה ממצה בחוק למונח "סירוב בלתי סביר", והפסיקה יוצקת תוכן למונח בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו.

לדוגמה, נקבע שאם לבנק יש יסוד סביר להניח שבחשבון שהלקוח מתבצעות פעולות הקשורות להלבנת הון - זכותו לסרב לפתיחת/ניהול חשבון בנק של לקוח.

כמו כן, נקבע שסגירת חשבון תיחשב כסבירה אם הלקוח מנהל חשבונו בצורה מזיקה, למשל, כשהוא מפקיד בחשבונו שיקים גנובים/מזויפים.

ישנם כמובן שני צדדים למטבע, תרתי משמע.

במקרים אחרים - חשדות של הבנק למעורבות לקוח ב"שוק אפור", שלא הוכחו - גרמו לחיובו לספק את השירות ואף לשלם הוצאות.

לאחרונה ניתן פס"ד ע"י כב' השופטת הלית סילש מביהמ"ש המחוזי בת"א 41885-02-16 משה בן יעקב נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ:

"מקום בו הבנק אינו מציג את הטעמים, הראיות או הנתונים המשמשים בסיס להחלטתו שלא להיעתר לבקשת התובע לפתיחת חשבון בנק, לא ניתן להורות כי מדובר בהחלטה סבירה.

מקום בו הנטל להוכיח כי אכן מדובר בהחלטה סבירה מוטל על הבנק, יש לראותו בנסיבות אלו כמי שלא הרים את אותו נטל.

כאמור, שמורה לבנק הזכות והבחירה שלא לגלות את הנתונים אשר שימשו לו כבסיס להחלטתו, ואולם להחלטתו זו משמעות והשלכות ולא ניתן לקבל את הצעת הבנק במסגרתה יוכרע עניינם של הצדדים על בסיס הצגת ראיות לבית המשפט בלבד, עת כי הצעה זו עומדת בניגוד לבסיס השיטה המשפטית."

דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא בקושי בפתיחת חשבון בנק לחלפן כספים ו/או נותן שירותי מטבע, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי למעשה מדובר באינטרס של הבנק למנוע פתיחת עסקים מסוג זה כאמור באם לא יהיו חשבונות בנקים אזי יאלצו נותני שירותי המטבע לסגור את העסק ובכך למעשה הבנק יהיה הבלעדי בהמרת מטבע מה שיוסיף ויגדיל את הרווחים של הבנקים.

הבנקים חוזרים בכל פעולה כנגד חלפני כספים ו/או נותן שירותי מטבע בטענה כי מדובר בחשד להלבנת הון טענה זו עולה בכל כתב הגנה או תביעה של הבנק ובכך למעשה מורתעים השופטים לקבוע אחרת מה שפוגע בצורה ניכרת בחופש העיסוק.

השאלה שנשאלת מי הפך את הבנקים גם לשופט ובתפקידו גם כתליין?

תשובה לכך מובאת בפסיקה אותה נוהגים הבנקים להשתמש הבנקים מפנים לפס"ד בעניין רע"א 6582/15 עמותת עיאמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ (פורסם בנבו 1.11.15).

עיון באותו פסק דין מלמד כי החלטתו של כב' בית המשפט העליון התקבלה על בסיס נתונים וטעמים הנקובים באותו פסק דין, אשר נפרסו בפניו, במפורש.

פס"ד נוסף בו משתמשים הבנקים ניתן במסגרת ת"א (מרכז) 43887-01-13 אם.אל.גי.איי מימון והשקעות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (סניף נווה ים) פורסם בנבו -17.11.2013, קבעה כב' הנשיאה דאז השופטת גרסטל כי מקום בו קיים יסוד סביר להניח כי התובעת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות בהלבנת הון, יהא הבנק רשאי לסרב לנהל את אותו חשבון.

עם זאת ניתן ללמוד גם מאותם פסקי דין כי בכל מקרה ומקרה הוצגו נתונים ברוחב יד בפני בתי המשפט אשר ככל הנראה איששו את טענות הבנקים.

מנגד נקבע ע"י כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן פס"ד 60553-06-13 כי,

"מרגע שהבנק לא הוכיח יסוד סביר לפעולותיו כבר מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת החברה. אך המשיך בית-המשפט ומצא כי הנזק שייגרם לבנק מהמשך פעולות החשבון קטן מהנזק שייגרם לחברה לו תופסק פעילות העסקית מכיוון שמשמעות פעולה זו היא קריסתה."

פס"ד אמיץ נוסף ניתן ע"י כב' השופט מגן אלטוביה ביום 14.4.16 בפס"ד 27063-12-13 MFX בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

"צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע"ד - 2014, מטיל על נותני שירותי מטבע חובות זיהוי, רישום ודיווח.

יחד עם זאת ומבלי לקבוע עמדה, אפשר שגלום בפעילות נש"מים סיכון גדול יותר להלבנת הון.

אלא, שלא על הבנק מוטל הנטל לנטרל את פעילות הנש"מים או חלקה כל עוד פועלים הם על פי הוראות הדין הרלבנטיים. עיון בהוראות צו חובת הזיהוי החל על הבנקים, מלמד כי על הבנק הוטלו חובות זיהוי, רישום ודיווח.

ממילא ומשפעילות בנקאית מסוימת לא נאסרה בחוק ולא קיים חשש ממשי שהיא קשורה בהלבנת הון או מימון טרור, אין הבנק רשאי למנוע אותה.

כמובן, אין בכך כדי למעט מחובת הבנק לבקש פרטים והסברים על פעילות בנקאית של נש"מים ובכלל זה לברר אודות זהות לקוחות הנש"מ עמם מבוצעת הפעולה הבנקאית ו/או הנהנה, וככל שמתעורר חשש ממשי להלבנת הון לאסור ביצוע פעולה."

בסופו של יום נקבע ע"י כב' השופט כי,

"נוכח כל אלה, התביעה מתקבלת באופן חלקי והנני מורה לבנק לאפשר לתובעת לרכוש ו/או למכור מט"ח מנותני שירותי מטבע אחרים או כל גורם אחר באמצעות חשבונותיה בבנק, בכפוף לכך שאין בפעולה כזו המבוצעת על ידי התובעת משום חשש ממשי להלבנת הון בפרט והדין בכלל."

לגישתו של הח"מ המערכת המשפטית חייבת לשנות את גישתה לעניינים המדוברים ולקבוע בצורה מפורשת כי בכל מקרה של חשש להלבנת הון יפנה הבנק לרשויות המוסמכות.

כדוגמא מחלקה מיוחדת ברשות המיסים שיבחן בצורה מהירה (כמובן תוך תקופה קצובה) את החששות וזה יקבע האם בכך יש או הן הלבנת הון.

הותרת השליטה בידי הבנקים מייצרת ניגוד אינטרסים פסול שבוודאי לא היה מקובל ע"י שום גורם משפטי וכנראה הדבר גם לא יעבור את בדיקת בג"ץ מאחר ומדובר בפגיעה חמורה בחופש העיסוק.