שיהוי במשפט האזרחי
שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות הוא אמצעי חריג שבית המשפט עושה בו שימוש בנסיבות נדירות בלבד. סעיף 27 לחוק ההתיישנות משמר את הסמכות לדחות תובענה מחמת שיהוי גם בתוך התקופה, אך הטוען נדרש להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה או כי הנתבע שינה את מצבו לרעה עקב התנהגות בלתי ראויה.
שיהוי במשפט האזרחי הוא איחור בלתי סביר בהגשת תביעה, גם כשתקופת ההתיישנות עוד לא חלפה. טענת שיהוי היא טענת הגנה של הנתבע, ובית המשפט מקבל אותה רק בנסיבות נדירות: כשההשתהות מלמדת שהתובע זנח את זכותו, או כשהנתבע שינה את מצבו לרעה בגלל האיחור. ההבדל מהתיישנות פשוט: התיישנות היא מחסום טכני של שנים קבועות בחוק, ושיהוי הוא שיקול דעת של בית המשפט לפי סעיף 27 לחוק ההתיישנות. במאמר נסביר את ההלכה, את המבחנים ואת המקרים שבהם הטענה התקבלה.
מאמר זה יעסוק בקצרה בשאלה – מהו מקומו של מוסד השיהוי בהגשת תובענה בתוך תחומיה של תקופת ההתיישנות האזרחית ובטרם חלפה?
ב-ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נקבע היחס שבין מוסד השיהוי למוסד ההתיישנות וכן אימתי השימוש שייעשה במוסד השיהוי ראוי הוא.
השיהוי וההתיישנות בדין האזרחי
חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 קובע תקופות התיישנות לתביעות מסוגים שונים.
חרף קיומן של תקופות התיישנות כאמור, נותרה על כנה סמכות בית המשפט לדחות תובענה מחמת שיהוי גם בתוך תקופת ההתיישנות. כך עולה מסעיף 27 לחוק ההתיישנות:
"אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי".
דיני השיהוי נקלטו במשפט הישראלי דרך צינור סימן 46 לדבר המלך במועצתו כפי שפותחו לאורך שנים בבתי המשפט של היושר באנגליה.
ההלכה הפסוקה קבעה כי "דיני השיהוי אינם באים במקום הוראות התיישנות סטטוטוריות, אלא הם מתקיימים לצד הוראות אלה. תקופת ההתיישנות החוקית מהווה "גבול עליון" לחסימת זכות התביעה ואילו השיהוי יכול שיחול בתוך תקופת ההתיישנות" (דברי בית המשפט בע"א 485/90 מזאריב נ' מזאריב, ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא ישעיה נ' בית טלטש בע"מ, פד"י נד(5) 252, 281).
ההתיישנות
תכלית מוסד ההתיישנות הוא לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי, ושמירה על עניינו של הציבור (ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פד"י לח(4) 554, 558-9).
האינטרס הציבורי מחייב מצד אחד כי תינתן לתובע שהות לעשות לפתרון הסכסוך מחוץ למערכת השיפוט. מצד שני, יש עניין ציבורי בקביעת תקופת התיישנות להגשת תביעות כדי שבתי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים שעבר זמנם ויתמקדו בבירור בעיות השעה. ביסוד ההתיישנות איזון בין אינטרסים לגיטימיים של גורמים שונים, ותוצאת האיזון משתקפת בהסדרי ההתיישנות כפי שנקבעו בחוק.
התיישנות וזכות הגישה לערכאות
מוסד ההתיישנות והיקף פרישתו קשורים קשר אמיץ בערך משפטי - חברתי נוסף והוא - זכות הגישה של האזרח לערכאות המשפט. ההלכה הפסוקה הכירה בזכות זו כזכות יסוד.
אכן, "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם אינה כתובה עדיין עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות… תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם" (דברי השופט זמיר בע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פד"י מח(2) 862, 874). עקרון זה עולה מן התפיסה כי במשטר דמוקרטי הפונקציה הבסיסית המוטלת על הרשות השופטת היא הכרעה בסכסוך, בין אם סכסוך בין פרטים ובין אם מחלוקת בין פרט לבין רשות שלטונית. תפיסה זו הולידה את הכלל כי שערי בית המשפט לא יינעלו בפני מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית אלא מטעמים כבדי משקל.
טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה, ועשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם.
קבלת טענת השיהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש אחר פתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט. מבחינה זו היא עשויה לעמוד בסתירה לאינטרס הציבורי המבקש לקדם פנייה לנתיבים חלופיים לפתרון סכסוכים.
נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי, התנאים לקבלתה הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים.
התנאים להחלת השיהוי בדין האזרחי
השתהות בהגשת תביעה אינה, לכשעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל-מונד, פד"י מז(5)).
לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של התובע (ע"א 403/63 תמיר נ' שמואלי, פד"י יח(1) 47, 53; ע"א 410/87 עזבון ליברמן נ' יונגר, פד"י מה(3) 749, 755-6) הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך - קרי: הנתבע.
איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות, והיא הולמת את המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון לסכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט, גם אם הדבר יארך זמן (השווה ע"א 8301/98 אנואר נ' שאפ, פד"י נו(3) 345, פסקה 5 לפסק דינו של השופט ריבלין). טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה.
התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע, כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. מכאן, כי סילוק תביעה בטענת שיהוי יתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור או מחילה מצידו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או מחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה.
שיקול דעת בקבלת טענת השיהוי בדין האזרחי
מקורו ההיסטורי של מוסד השיהוי ועובדת היותו חריג להסדר ההתיישנות מכוח הדין מותירים לבית המשפט שיקול דעת להעריך באלו נסיבות יחילו ומתי יימנע מכך. במסגרת זו נשקלים, על דרך האיזון, מכלול שיקולים שעיקרם האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ומאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלים מהות התביעה והסעד המבוקש אותם מבקשים לדחות מחמת שיהוי. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית המשפט מחסימתה בטענת שיהוי.
ככלל ניתן לומר: השיהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד. הוא עומד לא אחת בניגוד לציפייה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות; הוא מחמיר את ההתערבות בזכות היסוד של הפרט לגישה חופשית לערכאות המשפט; הוא עשוי לפגוע ביכולת לממש זכות לסעד בתביעות שנועדו לתת תרופה על פגיעה בזכויות, ובתוכן פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות. לעומת זאת, השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות בהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור, ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין.
למשרד עורכי הדין סניפים בחיפה, תל אביב, עפולה וטבריה ניתן לפנות אלינו באמצעות האתר או הטלפון הארצי: 1-700-702-755
להרחבה בתחום: משפט אזרחי · פסד תא 22116-04-22 ביטול הסכם השקעה בטענות תרמית ומצג ש · פסד ברעא (עליון) 4164 24 טענת זיוף הסכם שכירות · משפט אזרחי מסחרי - שיקולים מרכזיים במשא ומתן ועריכת הסכ
שאלות נפוצות בנושא שיהוי במשפט האזרחי
מהו היחס בין שיהוי לבין התיישנות?
דיני השיהוי אינם באים במקום הוראות ההתיישנות הסטטוטוריות אלא מתקיימים לצדן. תקופת ההתיישנות החוקית מהווה גבול עליון לחסימת זכות התביעה, ואילו השיהוי יכול לחול בתוכה. סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע במפורש כי החוק אינו בא לפגוע בסמכות לדחות תובענה מחמת שיהוי.
מדוע טענת שיהוי נחשבת טענה קשה?
משום שהיא מבקשת לקצר תקופת התיישנות שנקבעה בדין, פוגעת בציפיית התובע לכלכל את צעדיו במסגרתה, ומשנה את נקודת האיזון בין זכויות הצדדים. קבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה ומרחיבה את המניעה מגישה לערכאות, המוכרת כזכות יסוד במשפטנו.
האם עצם ההשתהות מספיקה כדי לדחות תביעה?
לא. השתהות בהגשת תביעה אינה כשלעצמה שיהוי כמובנו במשפט, ואיחור בהגשה אינו מעיד על ויתור או מחילה על זכות התביעה. השתהות בתוך תקופת ההתיישנות היא זכותו של המתדיין, והיא עשויה לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.
מתי שינוי מצבו של הנתבע לרעה מבסס שיהוי?
רק כאשר השינוי נובע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע ולא מנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בו. סילוק תביעה בטענת שיהוי אפשרי בדרך כלל כאשר חוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של ויתור מצדו הם שהניעו את הנתבע למעשה או מחדל שהביאו לשינוי לרעה.
אילו שיקולים שוקל בית המשפט בהחלטה על שיהוי?
בית המשפט מאזן בין האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין ובוחן את מאזן הנזקים ביניהם, לצד מהות התביעה והסעד המבוקש. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית המשפט מחסימתה בטענת שיהוי, במיוחד כשמדובר בפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות.
מה זו טענת שיהוי ומתי כדאי להעלות אותה?
טענת שיהוי היא טענה של הנתבע שהתובע איחר איחור בלתי סביר בהגשת התביעה, אף שטרם התיישנה. מעלים אותה בכתב ההגנה, ויש להוכיח לא רק את חלוף הזמן אלא גם שהתובע נהג כמי שזנח את זכותו, או שהנתבע הסתמך על האיחור ושינה את מצבו לרעה. בלי אחד מהיסודות האלה בית המשפט לא ידחה תביעה שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
