בת.פ. (עכו) 405/95 מ"י נ' פרנסיס מסחר ובנייה 1987 בע"מ הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים בגין עבירות לפי סעיף 215 לפקודת מס הכנסה (אי הודעה על פתיחת עסק) , עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה אי הגשת דוח שנתי במועד וכן עבירות לפי סעיף 219 לפקודה – אי העברת ניכויים בתקופה שבין 99-93 בסך כולל של 800,000 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית
(לעניין זה ראוי לציין כי לדעת המערכת אין להביא בכתב אישום פלילי ובהליכים הפלילים את הפרשי ההצמדה והריבית המוטלים על קרן החוב שכן מדובר בחוב אזרחי המוטל בהתאם להוראות סעיף 187 לפקודה לגביו לא חלים ההליכים הפליליים המוטלים מכוח סעיף 219 לפקודה).
עם תום מסכת הראיות וחרף כפירתם, הורשעו הנאשמים בכתב האישום במלואו. התביעה דרשה להטיל בגין עבירות אלו עונש מאסר בפועל לתקופה משמעותית לאור חומרת העבירות, ההיקף הרחב של אי העברת הניכויים ולאור עברו הפלילי של נאשם 3 בעבירות זהות.
כבוד השופט אלטר משה בהחלטתו מיום 5/8/07 קובע כי אין מחלוקת באשר לחומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים בתיק זה, שכן ניכוי מס ממשכורות של עובדים ואי העברתו לפקיד השומה כמוהו כגניבת כסף מקופת המדינה.
יחד עם זאת סבר ביהמ"ש הנכבד כי יש להעניק משקל יתר לנסיבות הבאות:
א. פרק הזמן הארוך שחלף ממועד ביצוע העבירה – כאמור המדובר בעבירות שנעברו רובן ככולן בשנים 1993 ו- 1994. כתב האישום הוגש ב- 1995 וההליכים בתיק זה באו לסיומם בחלוף כ- 12 שנים מאז הוגש כתב האישום.
ב. הסכמת המאשימה לדחיות הרבות – אמנם חלק ניכר מהאשמה להתמשכות הדיונים מוטלת על הנאשמים שהרבו בהגשת בקשות דחייה, אולם גם המאשימה, אשר הסכימה לכל בקשות הדחייה, אינה נקייה מאשמה.
ג. קשיים כספיים – ביהמ"ש שוכנע כי איש מהנאשמים לא נטל את כספי הניכויים לכיסו הפרטי. אי העברת הניכויים נבעה מהקשיים הכספיים אליהם נקלעו נאשמות החברות אותן ניהלו הנאשמים, קשיים שהביאו בסופו של דבר לפירוקן.
ד. אי ביצוע עבירות נוספות – במהלך השנים שחלפו מאז בוצעו העבירות בהן הורשעו הנאשמים הם לא עברו, לכאורה, עבירות נוספות.
ה. מצב בריאותי – מצבם הבריאותי של הנאשמים נכון למועד מתן גזר הדין לא היה שפיר.
ו. חובות כספיים לנאשמים – לנאשמים חובות כספיים כבדים בפן האישי אשר לפחות חלקם מקורם בהסתבכותן הכספית של נאשמות 1 ו- 2.
ז. הסרת מחדלים חלקית – חלק מחוב הניכויים (עבור התקופה 1/93 – 8/93) שולם במשך השנים ע"י הנאשמים או מי מהם.
אשר על כן, קבע ביהמ"ש בגזר דינו כי , לאחר שנתן דעתו לחומרת העבירות והיקף הניכויים שלא הועברו לפקיד השומה, מצד אחד, ולנסיבות לקולא כפי שפורטו לעיל, מצד שני, לא יהיה זה ראוי לשלוח את הנאשמים לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח וניתן להסתפק בעונש מאסר לריצוי בעבודת שירות בתוספת קנס הולם ומאסר על תנאי.
לפיכך הטיל ביהמ"ש על נאשם 3 (אשר היה כאמור בעל עבר פלילי) עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות וקנס בסך 100,000 ₪ אשר ישולם ב- 20 תשלומים שווים.
על נאשם 4 אשר הורשע בפחות עבירות והיה חף מעבר פלילי הטיל ביהמ"ש מאסר לתקופה של 4 חודשים, שירוצה בעבודת שירות, וקנס של 75,000 ₪ אשר ישולם ב- 15 תשלומים שווים.
הכותב הינו ממשרד עורכי דין מלכא ושות' המתעסק בנדל"ן, נזיקין, ביטוח לאומי, דיני עבודה והוצאה לפועל.
* אין באמור במאמר זה בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי, אלא כמידע כללי בלבד.
