הונאה בעסקת מכירת רכב
מוכר רכב שנפל קרבן לתרגיל עוקץ יכול לתבוע גם את המשטרה בגין רשלנות. בית המשפט קבע כי למשטרה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המתלונן, וכי שחרור הרכב הגנוב וההשתהות בחקירה אפשרו את העברת הבעלות לצד שלישי. המשטרה חויבה בתשלום 112,738 שקלים ובהוצאות ושכר טרחה בסך 23,000 שקלים.
רקע כללי
מוכר רכב נפל קרבן לתרגיל עוקץ שביצע רוכש הרכב במסגרת עסקת מכירת הרכב בתשלומים. הרוכש זייף את יפוי הכוח והוליך שולל אף את רשות הדואר ואת המשטרה.
סוגיה זו נידונה בתא (ת"א) 59242-09-16 יעקב פרג'ון נ' קמאל אזברגה (פורסם בנבו) שניתן ביום 29.04.2024.
עובדות המקרה בקצרה:
התובע התקשר עם הנתבע 1 בהסכם לפיו יימכר רכבו לנתבעת כנגד בסך של 171,000 ₪ אשר ישולמו בתשעה תשלומים חודשיים. התובע מסר בפועל את הרכב לידי הנתבע 1 וסוכם שהעברת הבעלות תבוצע רק עם השלמת תשלום התמורה. בפועל לא שולמה כל תמורה בגין הרכב והוראת הקבע לתשלומים בוטלה על ידי הנתבע 1.
התובע הבין כי נפל לתרגיל עוקץ והגיש תלונה במשטרה. בד בבד פעל התובע לאתר את הרכב באמצעות חברת Ipointer. הרכב אותר. התברר כי הנתבע 1 זייף ייפוי כוח והעביר את הבעלות ברכב על שמו. הנתבעת 3, המשטרה נפלה שולל בגרסת הנתבע 1, וגם כאשר הובא אליה עם הרכב הגנוב שחררה אותו והעבירה לידיו את כלי הרכב.
המשטרה עודדה את התובע לנהל מו"מ עם הנתבע 1 שזייף את ייפוי כוח. התובע ציין בכתב התביעה כי התנהלות המשטרה עוררה אצלו חשד כבר כי חוקרי המשטרה שותפים למזימה עם הנתבע 1.
התובע הגיש תביעה ע"ס 188,000 ₪ כנגד 6 גורמים: רוכש הרכב, דואר ישראל, משטרת ישראל, ששון חן, יעקב עזיזי, כפיר ששון סוכנות רכב וביקש מספר סעדים:
סעד המורה לנתבעת 4-5 להעביר את הרכב לידיו, סעד המורה לנתבעת 2 להעביר את הבעלות ברכב על שמו, ככל שהרכב נמכר לצד ג' סעד המורה לנתבעת לשלם לתובע 188,000 ₪.
התובע הגיע להסדרי גישור עם דואר ישראל, סוחרי הרכבים וסוכנות הרכב. וכנגד הנתבע 1 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה.
תמצית טענות התובע (מוכר הרכב)
- התקשר בהסכם מכירת רכב כנגד סך שך 171,000 ₪.
- הנתבע התחייב לשלם התמורה בתשעה תשלומים חודשיים בסך של 19,000 ₪.
- סוכם כי הרכב יעבור על שם הנתבע לאחר פירעון מלוא התשלומים.
- בפועל לא העביר הנתבע 1 כל תשלום.
- הנתבעת 3 (משטרה) השתכנעה שהנתבע 1 מחזיק ברכב כדין, שחררה אותו ומסרה לידיו את הרכב.
- התובע הפנה לכך כי תעודת הבעלות היא פרי זיוף יפוי כוח ותעודת זהות - והוא הפנה לכך שעל מנת להעביר בעלות בחברת הדואר גם המוכר וגם הקונה צריכים להיות נוכחים, ולחילופין צריך שהמוכר ייפה את כוחו של הקונה מה שלא היה. הוא לא נתן לנתבע 1 יפוי כוח ולא מסר לו את תעודת הזהות שלו.
- התובע טען כי המשטרה לא עצרה את הנתבע 1 חרף מסוכנותו וחרף החשש שיעביר את הרכב לנתבעים 4 ו- 5 כפי שאכן קרה.
- המשטרה לא חילטה את הרכב על לבירור מקיף גם כאשר תפסה אותו.
תמצית טענות הנתבעת 3 (המשטרה)
- טענה שדין התביעה להידחות מאחר והסכסוך הוא בין התובעים ליתר הנתבעים ואין לה עניין בו מעבר לפעולות החקירה.
- טענה כי לגבי טענת הזיוף תיק החקירה פתוח והחקירה טרם הסתיימה.
- לאור טענות התובע הוצא צו תפיסת מסמכים לחברת דואר ישראל על מנת לקבל מסמכים הקשורים לעניין.
- טענה שלא התרשלה ולא הפרה חובה חקוקה וכי קיימת לה הגנה בחוק.
- אין קשר סיבתי בין פעולות המשטרה ו/או מחדליה לבין הנזקים.
ביהמ"ש קיבל את התביעה כנגד המשטרה (הנתבעת 3) וקבע
ראשית (הדיווח על הגניבה ביום 15/9/2016), שנית ("תפיסת" הנתבע 1 והרכב ביום 15/9/2016 בזכות פעולות התובע), שלישית (שחרור הנתבע 1 והרכב כבר ביום 15/9/2016 ועוד טרם הגיע התובע לתחנת המשטרה), רביעית (התובע וב"כ מגיעים ביום 18/9/2016 לתחנת המשטרה למועד חקירת הנתבע 1, וזה נעדר מהחקירה), חמישית (הנתבע 1 ממהר להעביר הרכב לצד שלישי ביום 19/9/2016), שישית (התובע לא שוקט על שמריו ומפציר במשטרת ישראל יום אחר יום, לפעול בעניינו), שביעית (חקירת הנתבע 1 במשטרת ישראל ביום 21/9/2016 והזמנתו של התובע על ידי משטרת ישראל לבוא עמו בדברים)
הלכה פסוקה היא כי למשטרת ישראל חובת זהירות מושגית בעת ביצוע פעולותיהם והפעלת סמכויותיהם. לענין זה נקבע כך – "על עצם קיומה של חובת הזהירות המושגית של המדינה, ועל חובתם של גורמי המשטרה והפרקליטות להפעיל את סמכויותיהם בסבירות, אין חולק".
ביהמ"ש קבע כי הנתבעת 3 חבה חובת זהירות מושגית לתובע. בעניינינו היא גם חבה חובת זהירות קונקרטית, כאשר התובע הפנה לכך שהרכב גנוב, וכאשר התחוור לנתבעת 3 שאכן התמורה בגין הרכב כלל לא שולמה לתובע.
עוד קבע ביהמ"ש, כי אין ספק שאילו לא היתה משחררת הנתבעת 3 את הרכב שנלכד, ואילו היתה מזדרזת בחקירת הנתבע 1, וכן אילו היתה נחושה יותר כאשר זה התחמק ולא הגיע לחקירה ביום 19/92016 - אילו כל האירועים האלה או אפילו אחד מהם היה מתרחש, הרי ניתן היה למנוע העברת רישום הרכב לצד שלישי. מכאן הקשר הסיבתי בין התנהלות הנתבעת 3 לבין נזק הממון לתובע.
ביהמ"ש חייב את הנתבעת 3 בתשלום סך של 112,738 ₪ וכן בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 23,000 ₪ בצירוף.
להרחבה בתחום: משפט אזרחי · פסד תא 22116-04-22 ביטול הסכם השקעה בטענות תרמית ומצג ש · פסד ברעא (עליון) 4164 24 טענת זיוף הסכם שכירות · משפט אזרחי מסחרי - שיקולים מרכזיים במשא ומתן ועריכת הסכ
שאלות נפוצות בנושא הונאה בעסקת מכירת רכב
האם אפשר לתבוע את המשטרה על טיפול כושל בתלונה?
כן, במקרים המתאימים. הלכה פסוקה היא שלמשטרה חובת זהירות מושגית בעת ביצוע פעולותיה והפעלת סמכויותיה, ועליה לפעול בסבירות. כאשר מתקיימת גם חובת זהירות קונקרטית וקיים קשר סיבתי בין ההתנהלות לנזק, בית המשפט עשוי לחייב את המשטרה בתשלום פיצוי כספי לניזוק.
מה עושים כשקונה רכב מפסיק לשלם את התשלומים?
כאשר סוכם שהבעלות תעבור רק עם השלמת התמורה והתשלומים בוטלו, יש לפעול מיידית: להגיש תלונה במשטרה, לאתר את הרכב ולתעד כל פנייה. במקרה שנדון פעל התובע לאיתור הרכב באמצעות חברת מעקב, והתברר שהרוכש זייף ייפוי כוח והעביר את הבעלות על שמו.
כיצד מתבצעת העברת בעלות ברכב כדין?
לפי הטענה שהתקבלה בפסק הדין, העברת בעלות בסניף הדואר מחייבת נוכחות של המוכר ושל הקונה כאחד, ולחלופין ייפוי כוח שהמוכר נתן לקונה. כאשר לא ניתן ייפוי כוח ולא נמסרה תעודת זהות של המוכר, העברת הבעלות שבוצעה נסמכה למעשה על מסמכים מזויפים.
מהו קשר סיבתי בתביעת רשלנות נגד רשות?
זהו הקשר בין המעשה או המחדל של הרשות לבין הנזק שנגרם. בפסק הדין נקבע כי אילו לא שוחרר הרכב שנתפס, אילו הוזדרזה החקירה ואילו נקטה המשטרה עמדה נחושה כשהחשוד לא התייצב, ניתן היה למנוע את העברת הרישום לצד שלישי, ומכאן הקשר הסיבתי לנזק הממוני.
האם אפשר לתבוע כמה גורמים באותה תביעה?
כן. באותו מקרה הוגשה תביעה על סך 188,000 שקלים נגד שישה גורמים: רוכש הרכב, רשות הדואר, המשטרה, שני סוחרי רכב וסוכנות רכב. התובע הגיע להסדרי גישור עם חלק מהנתבעים, נגד הרוכש ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, והתביעה התקבלה לגופה נגד המשטרה.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
