רשלנות רפואית בניתוח: זיהום, הרדמה, טעות כירורגית ואיך מוכיחים
רשלנות רפואית בניתוח היא סטייה ממה שמנתח או מרדים סביר היה עושה, בהחלטה לנתח, בהרדמה, בביצוע או במעקב, שגרמה לנזק. סיבוך מוכר אינו רשלנות בפני עצמו. מוכיחים בחוות דעת מומלץ, בדוח הניתוח ובדוח ההרדמה, וכשהמטופל היה מורדם או שרשומות חסרות, נטל ההוכחה עשוי לעבור לבית החולים.
רשלנות רפואית בניתוח היא סטייה ממה שמנתח או רופא מרדים סביר היה עושה, בהחלטה לנתח, בהרדמה, בביצוע או במעקב שאחרי הניתוח, שגרמה לנזק. תוצאה רעה לבדה אינה רשלנות, כי לכל ניתוח יש סיבוכים מוכרים. מה שמכריע הוא אם הסיבוך נבע מטעות שאפשר היה למנוע, אם זוהה וטופל בזמן, ואם הסיכון הוסבר לפני הניתוח.
המאמר מיועד למי שעבר ניתוח והתעורר עם נזק שלא ציפה לו: זיהום, פגיעה באיבר או בעצב, סיבוך בהרדמה או החמרה בימים שאחרי הניתוח. הוא מסביר איך מבחינים בין סיבוך לרשלנות, אילו מסמכים מכריעים, ומה הכלים שמקלים על ההוכחה כשהמטופל היה מורדם ולא ראה דבר. לפני שמגיעים לעורך דין רשלנות רפואית, כדאי להכיר את השאלות שייבדקו בתיק.
מתי תוצאה רעה של ניתוח היא רשלנות רפואית?
תוצאה רעה היא רשלנות רק כשהיא נובעת מהתנהגות שמטפל סביר לא היה נוהג בה. סעיף 35 לפקודת הנזיקין מגדיר התרשלות במשלח יד כאי-שימוש במיומנות או באמצעי זהירות ש"אדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד" היה נוקט. בבית המשפט העליון תואר המבחן כסטייה "מהפרקטיקה הרפואית המקובלת" (ע"א 1303/09).
לפי כל-זכות, "לא כל טעות" היא רשלנות. דימום שקורה גם בניתוח שבוצע היטב הוא סיבוך. דימום שנגרם מחיתוך בכלי דם שהיה צריך לזהות, או שלא נעצר בזמן, עשוי להיות רשלנות. ההבדל נקבע כמעט תמיד בחוות דעת של מומלץ באותו תחום.
ארבעה שלבים שבהם בודקים רשלנות בניתוח
בודקים את כל מהלך הניתוח, לא רק את מה שקרה בחדר הניתוח. הטעות יכולה להתרחש כבר בהחלטה לנתח, או רק ימים אחרי השחרור.
| השלב | מה בודקים | המסמך המרכזי |
|---|---|---|
| ההחלטה לנתח | האם הניתוח היה נחוץ, האם נשקלו חלופות, והאם הוסברו הסיכונים | רישומי ייעוץ, טופס הסכמה |
| הכנה והרדמה | בירור לפני הניתוח, התאמת ההרדמה למצב המטופל, ניטור במהלכה | דוח הרדמה, בדיקות טרום-ניתוח |
| הביצוע | טכניקה, פגיעה באיברים סמוכים, אתר הניתוח, ספירת מכשירים | דוח ניתוח, רישומי חדר ניתוח |
| המעקב אחרי הניתוח | זיהוי זיהום, דימום או דליפה, ותגובה מהירה לסימנים | גיליון מחלקה, רישומי סיעוד, מכתב שחרור |
כלשון כל-זכות, רשלנות רפואית יכולה להיות גם "בחירה בהליך בלתי סביר", ולא רק ביצוע לקוי של הליך מקובל. לכן ניתוח שבוצע בצורה מושלמת, אבל לא היה נחוץ, עדיין עשוי להקים עילה.
זיהום אחרי ניתוח: מתי זה רשלנות?
זיהום אחרי ניתוח אינו רשלנות בפני עצמו, כי הוא סיכון מוכר בכל ניתוח. הוא הופך לרשלנות כשאמצעי מניעה מקובלים לא ננקטו, או כשסימני הזיהום לא זוהו וטופלו בזמן.
ברוב התביעות על זיהום, השאלה המרכזית אינה איך הזיהום נכנס, אלא מה קרה אחריו. חום, אדמומיות, הפרשה מהפצע או מדדי דלקת חריגים שנרשמו ולא טופלו, הם הנקודות שמומלץ יבחן. כך גם שחרור הביתה למרות סימנים כאלה.
לדוגמה, נניח שמטופל נותח בבטן, ובגיליון נרשם חום גבוה ביום השלישי, אבל הוא שוחרר למחרת בלי בדיקות נוספות. אם כעבור יומיים אושפז עם זיהום נרחב, השאלה היא אם בירור ביום השלישי היה מונע את ההחמרה. זו שאלה שחוות דעת צריכה לענות עליה.
רשלנות בהרדמה: מה נבדק?
ברשלנות בהרדמה בודקים את ההערכה שלפני ההרדמה, את הניטור במהלכה, את התגובה לסיבוך ואת ההתעוררות. המרדים אחראי למצב המטופל לאורך כל הזמן שבו הוא אינו מסוגל להגיב.
- ההערכה המוקדמת. האם נבדקו מחלות רקע, תרופות, רגישויות ובעיות קודמות בהרדמה.
- הניטור. האם מדדים חיוניים נוטרו ונרשמו לאורך הניתוח, והאם שינוי חריג זוהה.
- התגובה. האם ירידה בחמצן, בלחץ הדם או בדופק טופלה מיד ובאופן המקובל.
- ההתעוררות. האם המטופל נוטר כראוי בחדר ההתאוששות עד שהתייצב.
דוח ההרדמה הוא הראיה המרכזית כאן. פער בזמנים שבהם לא נרשמו מדדים יכול להיות משמעותי, כפי שיוסבר בהמשך לגבי רשומות חסרות.
טעות כירורגית: פגיעה באיבר, אתר שגוי וגוף זר
טעות כירורגית היא פגיעה שנגרמה בביצוע עצמו ולא הייתה חלק מהסיכון הטבעי של הניתוח. יש טעויות שנבחנות לפי חוות דעת, ויש טעויות שקשה להסביר אותן בלי רשלנות.
פגיעה בעצב, בכלי דם או באיבר סמוך נבחנת לפי השאלה אם מנתח זהיר היה נמנע ממנה באותם תנאים. לעומת זאת, ניתוח בצד הלא נכון של הגוף או מכשיר שנשכח בתוך הגוף, הם אירועים שבדרך כלל אינם מתיישבים עם זהירות סבירה.
כאן עשוי לעזור סעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מעיד על עצמו". הסעיף מעביר לנתבע את נטל הראיה בשלושה תנאים. לתובע לא הייתה ידיעה על הנסיבות, הנזק נגרם מנכס שבשליטה מלאה של הנתבע, והמקרה מתיישב יותר עם חוסר זהירות. לדוגמה, נניח שבצילום אחרי ניתוח נמצא פד גזה בבטן. המטופל היה מורדם, הצוות שלט בחדר, וקשה להסביר את האירוע בלי חוסר זהירות.
סיבוך מוכר שלא הוסבר: עילה נפרדת
גם כשהסיבוך מוכר והניתוח בוצע כראוי, ייתכן שיש עילה אם הסיכון לא הוסבר לפני הניתוח. ניתוחים, למעט כירורגיה זעירה, מנויים בתוספת הראשונה לחוק זכויות החולה, ולכן ההסכמה להם חייבת להיות בכתב ולכלול את תמצית ההסבר (סעיף 14(ב)).
לא כל סיכון חייב להיות מוסבר. בע"א 1303/09 קבע בית המשפט העליון ש"חובת הגילוי אינה מגעת כדי כל סיכון רחוק ונדיר", ובאותו מקרה נקבע שהסיכון שהתממש היה נדיר, ולכן חובת הגילוי לא הופרה. כשהסיכון מהותי ולא הוסבר, אפשר לתבוע פיצוי על פגיעה באוטונומיה, ולעתים גם על הנזק הגופי, אם מוכיחים שהייתם מסרבים לניתוח.
איך מוכיחים רשלנות בניתוח?
מוכיחים בעיקר באמצעות חוות דעת של מומלץ באותו תחום, שמסביר מה היה הסטנדרט ואיך הוא הופר. תקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת לצרף חוות דעת כזו לכתב הטענות כשרוצים להוכיח "עניין שברפואה".
בלי חוות דעת, טענה על ביצוע רשלני לא תחזיק. בע"א 1303/09 נדחתה טענה שהניתוח בוצע ברשלנות, כי היא "לא הוכחה ואף לא גובתה בחוות דעת מומלץ". הנתבע יגיש חוות דעת נגדית, ולפי תקנה 87(ג) לתובע יש 60 ימים להגיב לה בחוות דעת נגדית משלו. בית המשפט רשאי גם למנות מומלץ מטעמו (תקנה 88).
לצד חוות הדעת, יש שלושה כלים ראייתיים שכדאי להכיר:
- סעיף 41 לפקודה. העברת נטל הראיה כשהדבר מעיד על עצמו.
- רשומות חסרות. העברת נטל השכנוע כשמסמכים שחובה לשמור אינם בנמצא.
- ממצאי ועדת בדיקה. כשהוקמה ועדה אחרי האירוע, ממצאיה נמסרים למטופל.
דוח ניתוח חסר או רשומות לא מלאות
סעיף 17 לחוק זכויות החולה מחייב כל מטפל לתעד את מהלך הטיפול ברשומה רפואית. במוסד רפואי, מנהל המוסד אחראי לשמירתה. סעיף 18(א) מזכה אתכם לקבל העתק מהרשומה.
כשחלק מהתיק חסר, המצב עשוי לפעול לטובתכם. בע"א 6330/96 קבע בית המשפט העליון שכאשר רשומות שחובה לשמור לא נשמרו, נטל השכנוע עובר למוסד הרפואי, ועליו להוכיח שלא התרשל (כל-זכות). לכן בקשו את התיק המלא, ושמרו תיעוד של מה שביקשתם ומה התקבל.
ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות: מה תקבלו ומה חסוי?
ממצאי ועדת בדיקה נמסרים לכם, אבל הדיונים של ועדת בקרה ואיכות חסויים. ההבדל חשוב, כי אחרי אירוע חריג בניתוח בית החולים עשוי להקים אחת מהן.
| נושא | ועדת בדיקה | ועדת בקרה ואיכות |
|---|---|---|
| הסעיף בחוק זכויות החולה | סעיף 21 | סעיף 22 |
| מה מקבל המטופל | את הממצאים והמסקנות | דיונים, פרוטוקול ומסקנות חסויים גם בפניו |
| הפרוטוקול | בית משפט רשאי להורות למסור אותו, גם בבקשה לבית משפט השלום | אינו משמש ראיה בשום הליך משפטי |
| מה נכנס לתיק | הממצאים שנמסרו | ממצאים עובדתיים על המטופל והטיפול נרשמים ברשומה הרפואית |
מי שסבור שממצאים עובדתיים של ועדת בקרה לא נרשמו בתיק, רשאי להגיש השגה לוועדת אתיקה לפי סעיף 23.
את מי תובעים ומה המועדים?
בדרך כלל תובעים את בית החולים, שאחראי למעשי המנתח, המרדים והצוות לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין. זהות הנתבע תלויה בבעלות על בית החולים, ממשלתי, של קופת חולים או ציבורי, כפי שמוסבר במדריך על תביעה נגד בית חולים ברשלנות רפואית. בניתוח פרטי ייתכן שגם המנתח עצמו או המוסד הפרטי יהיו נתבעים.
תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום הנזק. כשהנזק התגלה מאוחר, כמו גוף זר שהתגלה שנים אחרי הניתוח, מונים מיום הגילוי, אך לא יותר מעשר שנים מיום אירוע הנזק (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין). לקטין, הזמן עד גיל 18 אינו נמנה.
מה עושים עכשיו: שבעה צעדים
- בקשו את התיק המלא מבית החולים. דוח ניתוח, דוח הרדמה, גיליון מחלקה, רישומי סיעוד וטופס ההסכמה. עשו זאת בשבועות הראשונים.
- שמרו את מכתב השחרור וכל מסמך מהמעקב. כולל ביקורים בקופת החולים ובחדר מיון אחרי השחרור.
- כתבו ציר זמן. מה הוסבר לפני הניתוח, מתי הופיעו התסמינים, למי דיווחתם ומה נענה.
- צלמו ותעדו. פצעים, צלקות ותרופות, עם תאריך.
- שאלו אם הוקמה ועדת בדיקה. אם כן, בקשו את הממצאים והמסקנות לפי סעיף 21.
- אל תחתמו על ויתור בלי ייעוץ. מסמך שמוצג לכם בזמן האשפוז או אחריו עלול להשפיע על התביעה.
- קבלו הערכה של התיק לפני הזמנת חוות דעת. ובדקו את מועד ההתיישנות מיום הניתוח ומיום גילוי הנזק.
שאלות נפוצות על רשלנות רפואית בניתוח
מה ההבדל בין סיבוך בניתוח לרשלנות רפואית?
סיבוך הוא תוצאה לא רצויה שיכולה לקרות גם כשהניתוח בוצע כראוי. רשלנות היא סטייה ממה שמנתח או מרדים סביר היה עושה, שגרמה לנזק. גם סיבוך מוכר יכול להקים עילה אם לא זוהה וטופל בזמן, או אם סיכון מהותי לא הוסבר לפני הניתוח.
האם זיהום אחרי ניתוח הוא רשלנות רפואית?
לא בהכרח. זיהום הוא סיכון מוכר בכל ניתוח. הוא עשוי להיות רשלנות כשאמצעי מניעה מקובלים לא ננקטו, או כשסימנים כמו חום, הפרשה ומדדי דלקת חריגים נרשמו ולא טופלו בזמן. השאלה נבחנת בחוות דעת מומלץ מול גיליון המחלקה ורישומי הסיעוד.
איך מוכיחים רשלנות בניתוח כשהייתי מורדם?
באמצעות דוח הניתוח, דוח ההרדמה וחוות דעת מומלץ. כשהנזק נגרם בזמן שהייתם מורדמים ובשליטת הצוות, והאירוע מתיישב יותר עם חוסר זהירות, עשוי לחול סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שמעביר לנתבע את נטל הראיה. גם רשומות חסרות יכולות להעביר את הנטל לבית החולים.
האם צריך חוות דעת רפואית כדי לתבוע על ניתוח?
כן. לפי תקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, מי שרוצה להוכיח עניין שברפואה מצרף חוות דעת של מומלץ לכתב הטענות. בע"א 1303/09 נדחתה טענת ביצוע רשלני של ניתוח בין השאר כי לא גובתה בחוות דעת מומלץ.
האם אקבל את מסקנות הוועדה שבדקה את הניתוח?
תלוי בסוג הוועדה. ממצאי ומסקנות ועדת בדיקה נמסרים למטופל לפי סעיף 21 לחוק זכויות החולה. דיוני ועדת בקרה ואיכות חסויים גם בפני המטופל ואינם משמשים ראיה, אבל ממצאים עובדתיים שלה על הטיפול נרשמים ברשומה הרפואית.
תוך כמה זמן אפשר לתבוע על רשלנות בניתוח?
שבע שנים מיום הנזק. כשהנזק התגלה מאוחר, מונים מיום הגילוי, אך התביעה מתיישנת אם לא הוגשה בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק, לפי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. לקטין, הזמן עד גיל 18 אינו נמנה.
משרד מלכא ושות' בחיפה בוחן תביעות על רשלנות בניתוח ובהרדמה: קריאת דוח הניתוח והרשומות, זיהוי מסמכים חסרים, בחינת ההסכמה שניתנה והפניה לחוות דעת מתאימה. עורך דין רשלנות רפואית יבדוק אם יש עילה.
המידע במאמר כללי ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני. הדין והפסיקה משתנים, והתאמה למקרה הספציפי מחייבת בדיקה של עורך דין.
