נזיקין פגיעת קטין בבית ספר עקב החלקה
בית משפט השלום קיבל תביעת נזיקין של תלמידה שהחליקה על מים במדרגות בית הספר בגיל 12, וקבע כי מים על משטח הליכה יוצרים סיכון בלתי סביר במקום המשרת ציבור רחב. לתובעת נקבעו 5% נכות בגין הגבלה בקרסול ו-5% בגין צלקת, נפסקו כ-154,350 שקלים לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 10%.
רקע כללי:
בביהמ"ש השלום בחיפה (ת"א 37737-12-18) נבחנה תביעה לפיצוי בעקבות תאונה שאירעה לתובעת במהלך לימודיה כאשר לטענת התובעת בעת שירדה במדרגות ביה"ס החליקה עקב מים ונפגעה ברגל שמאל.
עובדות המקרה בקצרה
במועד התאונה הייתה התובעת כבת 12, כיום הינה כבת 26 ו – 4 חדשים, אחות מוסמכת במקצועה.
מומלץ ביהמ"ש קבע לתובעת נכות בשיעור של 5% בגין הגבלה קלה בתנועות קרסול וכן נכות בשיעור של 5% בגין צלקת.
לאירוע לא היו עדים או נוכחים אחרים דבר זה הגיע לפתחו של ביהמ"ש הנכבד שהיה צריך לבסס החלטתו בהתבסס על עדות יחידה.
תמצית החלטת בית המשפט
ביהמ"ש קבע כי עדותה של התובעת בדבר נסיבות התאונה הינה עדות יחידה של בעל דין, ובהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ניתן לקבלה ולבסס על פיה ממצאים עובדתיים רק אם נמצא להם סיוע בתשתית הראייתית.
סיוע לעצם הטענה כי התובעת נחבלה בבית הספר ניתן למצוא במסמכים הרפואיים המידיים לאחר התאונה; למסמכים אלו, הנערכים בטרם קיבל הנפגע יעוץ משפטי או אחר, נתונה מידה רבה של אותנטיות ומהימנות, כאשר בהפניה לחדר המיון שקיבלה התובעת בקופת החולים נכתב כי "לדברי האבא נחבלה בקרסול השמאלית בביה"ס", בסיכום האשפוז הראשון מבית החולים, בו נכתב "לדברי האם ביום קבלתה נפלה בבית הספר ונחבלה ברגל שמאל, נבדקה בקופ"ח והופנתה למיון".
ביהמ"ש הוסיף וקבע כי העובדה שהתובעת, המלווֶה שלה או אמה לא פירטו בפני רופאי קופת החולים ובית החולים את סיבת ההחלקה ולא ציינו בפניהם כי החליקה בשל מים, לא צריכה להיות לתובעת לרועץ.
בנוסף קבע ביהמ"ש כי, עדותה של התובעת בעניין סיבת נפילתה הייתה עקבית, יציבה וקוהרנטית.
ביהמ"ש קבע עוד, כי הימצאות מים על משטח המשמש להליכה, לא כל שכן – על מדרגות המשמשות לעלייה וירידה, יוצרת סיכון בלתי טבעי ובלתי סביר, ודאי במקום המשרת ציבור רחב של ילדים ומבוגרים: משטחי בית הספר, לרבות גרמי המדרגות, אמורים להיות יבשים ופנויים ממכשולים.
יחד עם זאת, מצא ביהמ"ש לנכון לייחס לתובעת אשם עצמי תורם, כאשר בשים לב לגילה של התובעת, מצא ביהמ"ש לנכון להשית עליה אשם תורם בשיעור של 10%.
לעניין הצלקת קבע ביהמ"ש כי על פי ההלכה הפסוקה, נכות פלסטית או אסתטית אינה נחשבת כנכות תפקודית, אלא אם כן מדובר בצלקות חריגות, כגון צלקות קלואידיות חמורות וכואבות או צלקות גסות ומכוערות במיוחד, או כאשר המדובר בנפגע שעיסוקו עלול להיפגע ישירות מפגיעה אסתטית, כגון שחקן במה או דוגמן (ע"א 8639/04 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' גבוע [פורסם בנבו] [18.5.2006]; ת"א (מחוזי ת"א) 1253/94 מיכאלוביץ נ' חברת הביטוח כלל בע"מ [פורסם בנבו] [30.12.2002]).
אכן, ההלכה הנוהגת לגבי קטינים היא כי על פי רוב יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך (ע"א 5148/05 קוגלמס נ' לוי [פורסם בנבו] [20.2.2008]; ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן [פורסם בנבו] [27.1.2014]); רע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני [פורסם בנבו] [20.10.2021]); עם זאת, הנחת עבודה זו ניתנת לסתירה, במיוחד כאשר מדובר בנכויות נמוכות; שכן, כידוע, דרכם של קטינים להסתגל למומם ולפתח "דרכים עוקפות" כדי להתגבר על מגבלות פיזיות ואחרות, ולנתב את דרכם ומקצועם לעתיד באופן שנכותם לא תגביל אותם, או לכל הפחות תגבילם במידה מועטת בלבד (ע"א 7008/09 עבד אלרחים נ' עבד אלקאדר [פורסם בנבו]
יכולת זו של קטינים להסתגל לפגיעה, באופן שהשלכתה של זו על כושר השתכרותם תהיה מזערית, קיימת במיוחד במקרים של נכויות נמוכות, עד לשיעור של 10%. במקרים כאלו, נפסק, הפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי (רע"א 7798/18 פלונית נ' עדי שושנה ואח' [פורסם בנבו] [22.11.2018]), תוך הפחתה מסוימת מתוך הסכום האריתמטי המלא, המשקפת את אפשרות הסתגלות הקטין למומו.
לעניין הנזק קבע ביהמ"ש את סכומי הפיצוי הבאים
כאב וסבל - 50,000 ₪.
הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות – סך של 100,000 ₪, ובצירוף פיצוי בשיעור 12.5% בגין הפסדי פנסיה – 112,500 ₪.
עזרת הזולת – סך של 6,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות – פיצוי גלובלי בסך של 3,000 ₪.
מתוך סכום זה קבע ביהמ"ש כי יש לנכות שיעור 10% בגין האשם העצמי התורם של התובעת, והיתרה הינה 154,350 ₪.
להרחבה בתחום: ביטוח לאומי · עורך דין ביטוח לאומי · ביטוח לאומי קצבת שירותים מיוחדים · כיצד פועלת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי · אילו סוגי נכויות מכוסים על ידי הביטוח הלאומי
שאלות נפוצות
האם ניתן לבסס תביעה על עדות יחידה של הנפגע?
לפי סעיף 54 לפקודת הראיות ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על עדות יחידה של בעל דין רק אם נמצא לה סיוע בתשתית הראייתית. בית המשפט מצא סיוע כזה במסמכים הרפואיים שנערכו מיד לאחר התאונה. בלי סיוע כזה לא ניתן לבסס את גרסת התובע.
מדוע למסמכים רפואיים מיידיים יש משקל מיוחד?
משום שהם נערכים בטרם קיבל הנפגע ייעוץ משפטי או אחר, ולכן נתונה להם מידה רבה של אותנטיות ומהימנות. באותו מקרה ההפניה לחדר המיון וסיכום האשפוז תיעדו כי הנפגעת נחבלה ברגלה בבית הספר. לכן ניתן להם משקל ראייתי מכריע בשאלת נסיבות התאונה.
האם אי-פירוט סיבת ההחלקה בפני הרופאים פוגע בתביעה?
בית המשפט קבע שלא. העובדה שהתובעת, המלווה שלה או אמה לא פירטו בפני הרופאים שההחלקה נגרמה בשל מים אינה צריכה לעמוד לה לרועץ, במיוחד כאשר עדותה בעניין סיבת הנפילה הייתה עקבית, יציבה וקוהרנטית. עקביות הגרסה לאורך ההליך חיזקה את מהימנות התובעת.
האם צלקת נחשבת נכות תפקודית?
לפי ההלכה הפסוקה נכות פלסטית או אסתטית אינה נחשבת נכות תפקודית, למעט בצלקות חריגות כגון צלקות קלואידיות חמורות וכואבות או צלקות גסות במיוחד, או כאשר עיסוקו של הנפגע עלול להיפגע ישירות מפגיעה אסתטית. לכן מרבית הצלקות אינן מזכות בפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות.
כיצד נקבעת הנכות התפקודית של קטין?
ככלל מעמידים אותה על שיעור הנכות הרפואית או קרוב לכך, אך זו הנחה הניתנת לסתירה, במיוחד בנכויות נמוכות עד 10%. קטינים נוטים להסתגל למומם ולפתח דרכים עוקפות, ולכן במקרים כאלה נפסק לרוב סכום גלובלי בהפחתה מסוימת. ההפחתה משקפת את יכולת ההסתגלות של הקטין למומו.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
