החזר מס תוך 90 יום
סעיף 159א לפקודת מס הכנסה מחייב את פקיד השומה להחזיר מס ששולם ביתר בתוך 90 יום מהגשת דוח המבוסס על ספרים שלא נפסלו. נפסק כי בתוך אותם 90 יום עליו לבחור: לשלוח לנישום הודעה מנומקת על פגמים בדוח, או להחזיר את המס. חלף המועד בלא הודעה, ההחזר מתחייב גם אם קיימות טענות שומתיות.
לאחרונה ניתן על-ידי סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, כבוד השופטת ש' וסרקרוג, פסק דין חשוב ומענין במסגרת ה"פ 95/07 עצי גופר בע"מ נ' פקיד שומה חיפה. לסקירת פסק דין זה ולהארות ספורות בשוליו, יוקדשו השורות הבאות.
החזר מס – העובדות:
חברת עצי גופר (להלן: "החברה") הגישה דו"ח כספי ממנו עולה כי היא שילמה מס גבוה מן הנדרש, ולכן היא זכאית להחזר המס העודף ששילמה. פקיד השומה קיים דיונים עם נציגי החברה, ובמסגרת דיונים אלה טען כי אין עליו להשיב את המס ששולם בייתר, וזאת משני טעמים: ראשית, הדו"ח שהגישה החברה
לווה בהסתייגות מטעם ראוי החשבון. רואי החשבון כתבו כי מאחר ולא הוצגו בפניהם מלוא המסמכים, אין הם יכולים לחוות את דעתם אודות נכונות הדו"ח. שנית, מבדיקה שערך פקיד השומה התברר כי החברה לא דיווחה על מלוא הכנסותיה. אי הדיווח כלל סכומים בלתי מבוטלים עליהם, לדעת פקיד השומה,היה על החברה לדווח. מן הטעמים האמורים, סרב פקיד השומה להחזיר את המס ששולם ביתר, שכן לטענתו החברה אינה זכאית להחזר.
הסוגיה המשפטית - סעיף 159א לפקודה:
סעיף 159א לפקודת מס הכנסה הוא הסעיף העוסק בהחזר מס בעקבות הגשת דו"ח.
סעיף זה קובע:
"שילם אדם מס לשנת מס פלונית, בין דרך ניכוי ובין בדרך אחרת,
יתר על הסכום שהוא חייב בו על-פי הדו"ח שהגיש לפי סעיף 131,
והדו"ח היה מבוסס על פנקסי חשבונות, או על מסמכים נאותים - אם
אינו חייב בניהול פנקסי חשבונות, תוחזר לו היתרה, תוך 90 ימים
מיום שהגיש את הדו"ח …".
לאמור: נישום המגיש דו"ח המבוסס על ספרים קבילים, ומהדו"ח עולה כי הנישום שילם מס בסכום גבוה מהנדרש, על פקיד השומה להשיב את המס הייתר תוך 90 ימים.
בתוך 90 ימים על פקיד השומה לערוך בדיקה מזורזת של הדו"ח שהגיש הנישום. אם תוך 90 ימים לא הודיע פקיד השומה לנישום על פגם שנפל בדו"ח או על טענה מבוססת אחרת, על פקיד השומה להעביר לידי הנישום את החזר המס.
במקרה של פסק הדין בו עסקינן, פקיד השומה העלה את טענותיו רק לאחר חלוף 90 הימים, אך בכל זאת נמנע מלהשיב לחברה את המס הייתר העולה מהדו"ח.
לטענת פקיד השומה הדו"ח שהגישה החברה אינו "דו"ח", וזאת מאחר והוא לווה בהסתייגויות מטעם רואי החשבון. יתירה מזו, לטענת פקיד השומה, מאחר והחברה לא כללה בדו"ח את מכלול ההכנסות שהיה עליה לכלול, הרי שחישוב המס הנכון, לדעת פקיד השומה, אינו מותיר בידי החברה זכות להחזר מס כלשהו.
פסק הדין:
השופטת וסרקרוג דחתה את עמדתו של פקיד השומה וחייבה אותו להחזיר לחברה את המס ששילמה בייתר כפי שעולה מן הדו"ח שהגישה החברה.
מקריאת פסק הדין עולה כי עמדת השופטת מבוססת על שתים: נקודת מוצא כללית ויישום קונקרטי למקרה שלפנינו:
נקודת המוצא הכללית: השופטת ביטאה את נקודת המוצא המנחה אותה באופן שאינו משתמע לשתי פנים:
"כפי שאנו דורשים מנישום לעמוד במועדים, כך גם יש לדרוש מהמשיב.
…יש לדרוש התנהלות קפדנית יותר מהמשיב, מאחר שחובת ההגינות
המוטלת על רשות המס לצד חובת תום הלב, גבוהה ורבה מזו המוטלת על נישום"
זאת ועוד:
פרשנות הנראית על פניה דווקנית, יש בה לעיתים להגן טוב יותר על זכות הנישום ועל תקינות ראויה של רשות מינהלית במיוחד כרשות מס.
נקודת המוצא המנחה את השופטת פשוטה וברורה: על רשות המס לנהוג כלפי הנישומים בהגינות. ההגינות מחייבת את שני הצדדים, אולם הרשות מחוייבת להקפיד על כך הקפדה יתירה. הטלת מיסים פוגעת בזכות הקנין של הנישום, ולכן "חובת ההגינות המוטלת על רשות המס לצד חובת תום הלב, גבוהה ורבה מזו המוטלת על נישום".
יישום לסוגיה שלפנינו: את סעיף 159א לפקודה יש לפרש באופן הבא: אם הוגש דו"ח המבוסס על ספרים שלא נפסלו, ומהדו"ח עולה כי הנישום שילם מס בייתר, על פקיד השומה מוטלת החובה לעשות אחת מן השתיים:
א. תוך 90 ימים לשלוח לנישום הודעה אודות הפגמים בדו"ח שהגיש ואשר בגינן לא יוחזר לו בשלב זה המס.
ב. תוך 90 ימים להחזיר את המס ששולם בייתר.
על פקיד השומה מוטלת החובה לנקוט באחת משתי הדרכים, תוך 90 ימים. ובמילים אחרות, אם תוך 90 ימים לא שלח פקיד השומה הודעה לנישום על ליקויים שמצא בדו"ח שהגיש, הרי שעל פקיד השומה להשיב את המס ששולם בייתר, וזאת גם אם לדעת פקיד השומה יש להטיל ספק במהימנות הדו"ח שהגיש הנישום. במקרה האחרון, על פקיד השומה להשיב את המס ששולם בייתר כפי שנטען בדו"ח, ובמקביל לפתוח בהליכי שומה במסגרתם ידרוש את המס שלטענתו הנישום חייב לשלם.
הוראה מקבילה קיימת בחוק מס ערך מוסף, המחייבת להשיב עודף מס תשומות בתוך 30 ימים, ולכן מי שמתעכב לו החזר מע"מ יכול להסתמך על עקרונות דומים.
פרק הזמן שעומד לרשות פקיד השומה לעריכת בדיקותיו הראשוניות הוא 90 יום. אם לא ניצל פרק זמן זה, עליו להשיב את המס בהתאם לדו"ח שהגיש הנישום, ולאחר השבת המס לנקוט בהליכים העומדים לרשותו בהתאם לסעיפי החוק.
סיכום:
פסק הדין בעניין חברת עצי גופר בע"מ חשוב משני טעמים: ההלכה הספציפית
שנקבעה בו והגישה העקרונית שעומדת בבסיסו:
ההלכה הספציפית שנקבעה בפסק הדין: כאשר נישום שספריו לא נפסלו מגיש דו"ח בו הוא טוען כי מגיע לו החזר מס, על פקיד השומה לדחות את הבקשה תוך 90 ימים, או להחזיר את המס הנדרש בדו"ח תוך 90 יום.
הגישה העקרונית הניצבת בבסיס פסק הדין: נישום זכאי לייחס הוגן ולאמון בסיסי. כאשר נישום שספריו קבילים מגיש דו"ח, נקודת המוצא אינה כי הנישום משקר, אלא יש לתת אימון בסיסי בטענותיו, וזאת גם במקרה בו מתעוררות שאלות כלשהן אודות הדו"ח. ההגינות מחייבת את פקיד השומה, לא פחות ואף יותר משהיא מחייבת את הנישום. גישה עקרונית זו היא שהביאה את השופטת לקבוע כי אל לו לפקיד השומה לחרוג ממסגרת 90 הימים שהציב לו המחוקק. תוך 90 ימים עליו לנמק את דחיית הבקשה, ולא, עליו להחזיר את המס ששולם בייתר כדרישת הנישום, ולנקוט לאחר מכן במכלול ההליכים שהציב לימינו המחוקק.
להרחבה בתחום: עורך דין מיסים · מכירה רכישת נדלן תושב חוץ · מכירת נחלה חקלאית
שאלות נפוצות
מה על פקיד השומה לעשות בתוך 90 יום מהגשת הדוח?
לבחור באחת משתי דרכים: לשלוח לנישום הודעה על הפגמים בדוח שבגינם לא יוחזר לו המס בשלב זה, או להחזיר את המס ששולם ביתר. אם לא ננקטה אף אחת מהן במועד, עליו להשיב את המס לפי הדוח שהוגש. המועד נמנה מיום הגשת הדוח ואינו ניתן להארכה חד-צדדית.
מה קורה אם לפקיד השומה יש ספקות לגבי מהימנות הדוח?
גם אז, אם חלפו 90 יום בלא הודעה, עליו להשיב את המס ששולם ביתר כפי שנטען בדוח, ובמקביל לפתוח בהליכי שומה שבמסגרתם ידרוש את המס שלטענתו הנישום חייב לשלם. השבת המס אינה חוסמת את הליכי השומה. כך נשמרות זכויות הנישום בלי לפגוע בסמכויות פקיד השומה.
מהי רמת ההגינות הנדרשת מרשות המס מול הנישום?
נקבע כי כשם שנדרש מנישום לעמוד במועדים, כך יש לדרוש גם מרשות המס, ואף התנהלות קפדנית יותר, שכן חובת ההגינות המוטלת על רשות המס לצד חובת תום הלב גבוהה ורבה מזו המוטלת על הנישום. לכן על הרשות להקפיד על המועדים לא פחות מהנישום.
מהי נקודת המוצא כלפי נישום שספריו לא נפסלו?
נישום זכאי ליחס הוגן ולאמון בסיסי. כאשר נישום שספריו קבילים מגיש דוח, נקודת המוצא אינה שהוא משקר, אלא יש לתת אמון בסיסי בטענותיו, וזאת גם כאשר מתעוררות שאלות מסוימות לגבי הדוח. האמון הבסיסי הזה הוא שהוביל להקפדה על מסגרת תשעים הימים.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
