מחיקת חוב מזונות בהליכי פשיטת רגל
סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי צו הפטר אינו מפטיר חוב מזונות פסוק, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. ברע"א 3050/12 גמזו נקבע כי הסמכות להכריע במעמד חוב המזונות לאחר ההפטר נתונה לבית המשפט של פשיטת רגל בלבד, ואין להעבירה לבית המשפט לענייני משפחה.
משרדנו מלווה תיקי פשיטת רגל רבים כחלק מכך ניתן לראות בתיקים שונים כי לא פעם עולה סוגיית חוב המזונות כחלק מהליך הכרזת אותם חייבים לפיה מדובר בחוסר תום לב וכעילה לפסילת הליך זה אולם בשנים האחרונות החלה הפסיקה להתקדם ולהבין למעשה כי עצם יצירת חוב מזונות אינה למעשה באופן אוטומטי חוסר תום לב כי אם יש לבחון כל מקרה לגופו.
עדכון: פקודת פשיטת הרגל הוחלפה בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, שתחילתו ב-15.9.2019. הפסיקה שבמאמר ניתנה לפי הפקודה, שממשיכה לחול רק על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התחילה. בהליך חדלות פירעון של יחיד בית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום, חוב מזונות לפי פסק דין אינו בר הפטר, ובנסיבות חריגות בית המשפט רשאי להחיל עליו את ההפטר (סעיף 175 לחוק).
בנוסף, לא פעם נשאלת השאלה כיצד ביהמ"ש יתמודד עם שאלת ההפטר בעוד הרוב סבורים וכך היה עד לשנה האחרונה שחוב מזונות אישה או מזונות ילדים אינו ניתן למחיקה/הפטר דבר אשר מותיר את החייב בהתמודדות עם חוב זה לפעמים עד יום מותו דבר הפוגע במהותו של הליך הפש"ר שנועד לתת לחייב אפשרות לפתוח דף חדש בחייו.
בע"א 1003/09, יוסף מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי, שם נאמר ע"י המשנה לנשיאה א' ריבלין:
"…חרף הדברים האלה, נראה, כאמור, כי אין מחלוקת של ממש על מצבו של המערער היום והתרשמותנו היא כי אין באפשרותו כלל וכלל לשלם את חובותיו.
השאלה המרכזית, איפוא, היא האם יש מקום, בשלב זה, לדחות את בקשת המערער למתן צו כינוס נכסים, בשל חוסר תום-לב - הנובע מן העובדה שמרבית חובותיו של המערער הם חובות בגין מזונות לרעייתו.
אין ספק, כי העובדה שאדם "חוסך" מזונות מילדיו או מזוגתו עשויה להשפיע על בחינת תום-ליבו בהליכי פשיטת רגל, ובמיוחד כך כאשר בית-המשפט לא שוכנע שהייתה מניעה אמיתית לעמוד בפסיקת המזונות.
עם זאת, לא נוכל לומר כי עצם העובדה שחובו של אדם נובע, כולו או חלקו, ממזונות, שוללת מניה וביה את האפשרות לראות בו כמי שזכאי לבקש הליכי פשיטת רגל.
אנו ערים לטענתו של המשיב, שהתקבלה גם על דעת בית-המשפט, כי בתקופה מסוימת המערער כנראה לא עשה ככל יכולתו כדי לפרוע את חובותיו לרעייתו. עם זאת, בהתחשב בגילו של המערער ובמצבו הבריאותי, שאינו שפיר ולא מהיום, לא ניתן לקבוע כי המצוקה שאליה נקלע היא חדשה וכי יצירת חובו, או לפחות חלק ניכר מחובו, הייתה תוצאה של אי-מימוש יכולת לשלם.
התרשמותנו היא שחסימת הליכי פשיטת הרגל בשלב זה תותיר את המערער מול חוב אסטרונומי מבחינתו שאין לו, וככל הנראה גם לא תהיה לו, כל יכולת לפרוע ולא יהא בה להועיל לנושים באופן ממשי.
אמנם, סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 מורה כי צו הפטר אינו מפטיר חייב מחבות לפי פסק-דין שניתן בתובענת מזונות, אולם הוראה זו כפופה לשיקול-הדעת של בית-המשפט והיא הנותנת, שבמקרה זה, ראוי בשלב זה שלא לסגור את הדלת בפני המערער ולאפשר בחינה מעמיקה של עניין זה בבוא העת."
מחיקת חוב מזונות בהליכי פשיטת רגל – שינוי התייחסות לחייבים ולפושטי רגל:
בעקבות פס"ד המוזכר לעיל החלה מגמה חדשה בשינוי התייחסות המערכת המשפטית לחייבים ולפושטי רגל וחותמו זכה להתייחסות חשובה ביותר בביהמ"ש העליון ב-ברע"א 3050/12, גמזו נ' נעמה ישעיהו ואח':
"…אוסיף, ונפקות העניין תתברר בהמשך, כי יש מקום להסתייג מן המתווה הדיוני בהחלטה המקורית שקיבל בית המשפט המחוזי: מתן צו הפטר ריק והעברת סמכות ההכרעה בעניין חוב המזונות לידי בית המשפט לענייני משפחה. תובא שוב לשון סעיף 69(א)(3) לפקודה:
צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה […]:
(3) חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.
סעיף זה קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית המשפט – איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת.
יובהר כי הסעיף מתייחס ל"בית משפט", כאשר הכוונה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל (ראו סעיף 1 וסעיף 172 לפקודה).
עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית המשפט לפשיטות רגל. בית המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו.
הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר.
האם רשאי בית המשפט להעביר את ההכרעה בנושא לידי בית המשפט לענייני משפחה, כפי שנעשה בענייננו? החוק איננו מזכיר מצב שבו בית המשפט לפשיטות רגל "החליט שלא להחליט" בנושא המזונות, והעביר את סמכות ההחלטה לבית משפט אחר.
דעתי היא שבית המשפט לפשיטות רגל איננו מוסמך להעביר את סמכות ההחלטה בנושא המזונות לידי בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מחמישה נימוקים.
ראשית, מן הבחינה המעשית, העברת סמכות ההכרעה מהערכאה המבררת לידי ערכאה מבררת אחרת הינה פרקטיקה שמעוררת קשיים ככלל, גם משום שהיא מאריכה את לוח הזמנים. מלכתחילה, הקניית הסמכות העניינית הייחודית – בכל הנוגע לפשיטות רגל – לבית המשפט המחוזי, נועדה לייעל את ההליך השיפוטי.
הרציונאל הוא לרכז את כל הדיון בעניינו של החייב בפני בית משפט אחד, שימצא את הפיתרון ההוגן והיעיל לפלונטר הכלכלי שנוצר.
לנוכח זאת, ויתור מרצון של בית המשפט לפשיטות רגל על סמכות ההכרעה בנושא הפטר המזונות, והעברתה לידי בית המשפט לענייני משפחה – משרתים בדיוק את התכלית ההפוכה: במקום לייעל את ההליך, נמצאנו גורמים סרבול ניכר.
שנית, פיצול הסמכויות באופן המתואר עלול לגרום להיווצרותו של מעין אוקסימורון כמו בענייננו: בית המשפט לפשיטות רגל מנפיק צו הפטר, אולם מורה שבכל הנוגע לחוב המזונות – יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה. דא עקא, שחוב המזונות הוא חובו היחיד של החייב.
יוצא, אפוא, שלפנינו צו הפטר ריק: הוא נועד כביכול לפטור את החייב מחובו, אולם בפועל הוא איננו חל על דבר. אף אם מהבחינה העיונית ניתן היה לחשוב על הצדקה כלשהי לצו הפטר ריק שכזה, הרי שמדובר על פניו ביצור משפטי לא-טבעי, שמוטב היה מלכתחילה למנוע את האפשרות להיווצרותו.
שלישית, מן הפן המהותי, כִּדרוּר סמכות ההכרעה אל בית משפט אחר – פוגע במלאכת האיזון עליה מופקד בית המשפט לפשיטות רגל.
איזון זה אמור להתבצע בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: האחת – זכות הקניין של הנושים, השנייה – לאפשר למי שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש, והשלישית – טובת הציבור והאינטרס לשמור על הליכי מסחר תקינים (לוין וגרוניס, בעמ' 197-200; ע"א 6021/06 פיגון נ' הכונ"ר, פסקאות 18-24 (9.8.2009)).
על מנת לבצע את האיזון כראוי, נדרש בית המשפט לבחון את מכלול החובות שצבר החייב. השמטת מרכיב אחד, שהוא חוב המזונות, פוגעת באיזון הנדרש.
רביעית, שיקולי בית המשפט לפשיטות רגל, בכל הנוגע למתן הפטר, שונים משיקולי בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לחוב המזונות.
הראשון מאזן, כאמור, בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: טובת הנושים, טובת החייב, וטובת הציבור. בית המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, מונחה על ידי מערכת שיקולים אחרת.
הוא בוחן אך ורק את חוב המזונות, ולא את כלל מצבור החובות של המבקש היה וישנם.
עליו להתחשב במעמדו המיוחד של חוב המזונות כמשקף את חובתו של ההורה כלפי ילדיו, ואת חובותיו של הבעל כלפי בת זוגו.
שינוי בחוב מזונות פסוק, קל וחומר ביטולו, עשוי להתקיים רק אם וכאשר נוצר שינוי מהותי בנסיבותיו של החייב.
לא כל שינוי נסיבות מצדיק פתיחה מחדש של הדיון בחוב המזונות.
רק שינוי היורד לשורשו של עניין, ואשר משפיע באופן משמעותי ומתמשך על עצם קיומו של החוב שנפסק, שיעורו או תנאיו - יכול להצדיק התערבות מחודשת של בית המשפט (ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (1983); ע"א 749/83 ליפינסקי נ' ליף, פ"ד לח(3) 128 (1985)).
מובן, אפוא, כי מערכת השיקולים של שני בתי המשפט היא שונה בבואם לשקול ביטול חוב מזונות פסוק.
מבטו של בית המשפט לפשיטות רגל מופנה כלפי מצבור החובות של החייב, והוא נדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים, החייב וכלל ציבור הסוחרים.
בית המשפט לענייני משפחה, לעומתו, מתמקד בחוב המזונות בלבד, תוך לקיחה בחשבון של מערכת היחסים בין בני המשפחה.
הגם שבית המשפט לפשיטות רגל ישקול אף הוא את אופיו המיוחד של החוב - מזונות הילדים והאישה, על כל המשתמע מכך - ברי כי ראייתו מתוקף תפקידו איננה חופפת את שיקולי בית המשפט לענייני משפחה.
חמישית, כפי שצוין, עסקינן בפיצול סמכויות: העברת סוגיה מבית משפט לפשיטות רגל לבית משפט לענייני משפחה.
זאת ללא כל הוראה הכתובה בחוק שמכירה במנגנון האמור.
יודגש הכלל בסמכות העניינית בשיטה המשפטית הישראלית, לפיו מקום המשפט מוגדר בצורה ברורה ומפורשת על פי דין.
אין להשלים עם מנגנון המבוסס בנוהג שמאפשר לבית המשפט להעביר סוגיה משפטית בתיק שנידון לפניו לערכאה אחרת. אמנם נכון הוא שבית המשפט לענייני משפחה הוא בית המשפט הממונה על תחום דיני המשפחה, לרבות מזונות.
אך שיטת הסמכות מכירה בהיררכיה בין הערכאות, כאשר בית המשפט המחוזי ניצב מעל לבית משפט השלום - לרבות בית המשפט לענייני משפחה.
לשם חידוד הנקודה בהיבט דיוני אחר, נאמר שערעור או בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מוגשים לבית המשפט המחוזי.
נתון דיוני זה מלמד על הבעייתיות שיש בכך שבית המשפט המחוזי ייזום, שלא במסגרת שיקול דעת שמוענק לו על פי דין, העברת ההליך לבית המשפט לענייני משפחה, לרבות הפוטנציאל לסיבוך היה וצד ירצה להסתייג ערעורית מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה.
נימוק דיוני זה איננו אלא סימפטום של העדר סמכות בדין.
יהא זה פירוש מלאכותי ומרחיק לכת לקבוע כי לשון הסעיף, לפיה בית המשפט המחוזי רשאי יהיה לתת הוראות בעניין חוב המזונות "במידה שהורה ובתנאים שהורה", כוללת גם את האפשרות להעביר את התיק לערכאה אחרת.
קבלת פרשנות זו תשליך על כל חוק או תקנה בהם מופיע המונח "בתנאים שהורה", כביכול יש בכך משום מתן היתר להעביר את סמכות ההכרעה לערכאה אחרת.
נימוק זה הוא בעיניי עיקר - העדר סמכות על פי דין להעברת ההליך. גם אם קיימת פרקטיקה כזו, אין בכך להצדיקה אל מול דרישות הדין והשיקולים שפורטו לעיל.
לשון אחר, אכריע על סמך ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי. ברם, אף על פי מבחן צר זה, דעתי היא כאמור לעיל שיש לקבל את הבקשה, לדון כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.
המשמעות היא שצו ההפטר הריק שניתן לחייב לא סיים את הליכי פשיטת הרגל במקרה דנא. לנוכח מסקנה זו, אפשר יהא להמשיך בהליך במתווה הדיוני שהוצג לעיל.
סיכומו של דבר – דין הבקשה להתקבל, במובן הבא: הליכי פשיטת הרגל של החייב טרם הסתיימו.
התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בדבר מעמדו של חוב המזונות של החייב, וכפועל יצא מכך - באשר למתן צו הפטר בעניינו."
כאמור לנוכח החלטת ביהמ"ש העליון דן ביהמ"ש המחוזי בתיק שוב בהליכי הפש"ר 1253/06 וקבע בסופו של דבר כדלהלן:
"ענין סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט בענין הפטר מחוב מזונות, עלה גם בהחלטת בית המשפט
העליון הנזכרת לעיל מיום 18.11.12, בעניינו של החייב עצמו ושל עתירתו להפטר.
וציין בית המשפט העליון:
"סעיף זה [69(א)(3) - ת.א.] קובע כי צו הפטר היוצא מלפני בית המשפט – איננו חל על חוב מזונות פסוק, אלא אם יורה בית המשפט אחרת.
יובהר כי הסעיף מתייחס ל"בית משפט", כאשר הכוונה היא לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל (ראו סעיף 1 וסעיף 172 לפקודה).
עולה מכאן שהסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, לאחר מתן ההפטר, מסורה לבית המשפט לפשיטות רגל.
בית המשפט רשאי להורות כי חוב המזונות ייוותר על כנו. הוא רשאי להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר….
…. שיקולי בית המשפט לפשיטות רגל, בכל הנוגע למתן הפטר, שונים משיקולי בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לחוב המזונות.
הראשון מאזן, כאמור, בין שלוש תכליות היסוד של הליכי פשיטת הרגל: טובת הנושים, טובת החייב, וטובת הציבור.
בית המשפט לענייני משפחה, לעומת זאת, מונחה על ידי מערכת שיקולים אחרת.
הוא בוחן אך ורק את חוב המזונות, ולא את כלל מצבור החובות של המבקש היה וישנם….. מערכת השיקולים של שני בתי המשפט היא שונה בבואם לשקול ביטול חוב מזונות פסוק.
מבטו של בית המשפט לפשיטות רגל מופנה כלפי מצבור החובות של החייב, והוא נדרש לאזן בין האינטרסים של הנושים, החייב וכלל ציבור הסוחרים.
בית המשפט לענייני משפחה, לעומתו, מתמקד בחוב המזונות בלבד, תוך לקיחה בחשבון של מערכת היחסים בין בני המשפחה.
הגם שבית המשפט לפשיטות רגל ישקול אף הוא את אופיו המיוחד של החוב - מזונות הילדים והאישה, על כל המשתמע מכך - ברי כי ראייתו מתוקף תפקידו איננה חופפת את שיקולי בית המשפט לענייני משפחה. "
לכך ניתן להוסיף את ההלכה הפסוקה בעניין הליכי פשיטות רגל באופן כללי, ולפיה יש בחלוף השנים כדי להקהות את עוקצו של חוסר תום לב ביצירת חובות (או בהתנהלות). חלוף הזמן יכול לשמש כמשקל נגד ולעתים יהא בו כדי לרפא את הפגם.
וציין כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס: "אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל.
אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה …." (ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכנ"ר [פורסם בנבו] (3.5.09); ור' גם: ש. לוין, ר. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמ' 175; ע"א 2758/12 סמבל נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] (9.10.12)).
לנוכח האמור ביהמ"ש למעשה קבע פס"ד תקדימי לפיו החייב הופטר גם מחוב המזונות!!!
להרחבה בתחום: עורך דין פשיטת רגל
שאלות נפוצות
האם חוב מזונות שולל אוטומטית את הכניסה להליך פשיטת רגל?
לא. בע"א 1003/09 מקבילי נקבע כי אף שאי תשלום מזונות לילדים או לבן זוג עשוי להשפיע על בחינת תום הלב, עצם העובדה שהחוב נובע כולו או חלקו ממזונות אינה שוללת מניה וביה את זכותו של החייב לבקש הליכי פשיטת רגל.
מיהו בית המשפט המוסמך להכריע בהפטר מחוב מזונות?
בהליכי פשיטת רגל לפי הפקודה, בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לפשיטות רגל. לפי רע"א 3050/12 הוא רשאי להורות שחוב המזונות ייוותר על כנו או שייכלל בהפטר, אך אינו מוסמך להעביר את ההכרעה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן אין לכך הוראה בדין. בהליכי חדלות פירעון של יחיד, שהחליפו את פשיטת הרגל, בית המשפט המוסמך הוא בית משפט השלום.
מהו צו הפטר ריק?
צו הפטר ריק הוא צו שניתן לחייב אך אינו חל בפועל על דבר, למשל כאשר חוב המזונות הוא חובו היחיד וההכרעה לגביו הועברה לערכאה אחרת. בית המשפט העליון עמד על כך שמדובר בתוצאה בעייתית, וקבע כי הליכי פשיטת הרגל באותו מקרה טרם הסתיימו.
במה שונים שיקולי בית המשפט של פשיטת רגל מאלה של בית המשפט לענייני משפחה?
בית המשפט של פשיטת רגל מאזן בין שלוש תכליות: זכות הקניין של הנושים, מתן אפשרות למי שנקלע לחובות בתום לב לפתוח דף חדש, וטובת הציבור בשמירה על הליכי מסחר תקינים. בית המשפט לענייני משפחה בוחן את חוב המזונות בלבד ואת מערכת היחסים המשפחתית.
מתי ניתן לשנות חוב מזונות פסוק?
רק כאשר חל שינוי מהותי בנסיבותיו של החייב. לא כל שינוי נסיבות מצדיק פתיחה מחדש של הדיון: נדרש שינוי היורד לשורש העניין, המשפיע באופן משמעותי ומתמשך על עצם קיומו של החוב שנפסק, על שיעורו או על תנאיו.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
