הוכחת קיומן של הוצאות המימון
בית המשפט העליון דחה בקשת חברה להתיר בניכוי הוצאות מימון בסך 600,000 שקלים בגין הלוואה שנטלה עשור קודם לכן, משום שההלוואה לא קיבלה ביטוי בדוחות הכספיים ולא הוצגו מסמכים מהימנים המבססים את יתרתה ואת פירעונה. נקבע כי חישוב מתמטי תיאורטי אינו מספיק, ויש להוכיח הוצאות מימון בפועל.
ב- עא 9575/05 פולידור - החברה השיראלית למוצרי פלסטיק נ' פקיד השומה - היחידה הארצית לשומה, נבחנה בקשת המערערת, להתיר בניכוי הוצאות מימון בסך 600,000 ₪ בשנת המס 1994.
במרכז הדיון עומד צו שהוציא המשיב למערערת, לפיו החליט שלא להתיר בניכוי הוצאות מימון בסך 600,000 ש"ח, אותן ביקשה המערערת לנכות בשנת המס 1994 בדוח שהגישה למשיב באותה שנה. לטענת המערערת, מדובר בהוצאות שהתהוו באותה שנה בגין הלוואה שנטלה בשנת 1984, ואשר הועבר בגינן למשיב מס שנוכה במקור בהיקף של 150,000 ש"ח. המשיב סירב להתיר הוצאות אלו בניכוי, כיוון שלטענתו ההלוואה לא קיבלה כל ביטוי בדוחות הכספיים של המערערת באותה שנה, וקיומה לא בוסס בראיות כדין. כמו כן, לא נחה דעתו של המשיב כי מדובר בהוצאה לצורך ייצור הכנסה, כנדרש. לאור זאת, החליט המשיב לתאם הוצאות אלה ולמסות את המערערת בגינן כאילו היו חלק מהכנסתה החייבת של המערערת לאותה שנה.
על החלטתו של המשיב - שנתקבלה כשומה שלב ב', לאחר קיום דיון בהשגתה
של המערערת על שומה שלב א' ששיגר אליה המשיב - הלינה המערערת
בפני בית המשפט. המערערת העלתה שתי טענות עיקריות - טענה פורמלית
וטענה עניינית לגוף השומה. הטענה הפורמלית היתה שהמשיב איחר את המועד
החוקי האחרון לשיגור שומה שלב א', כיוון שהשומה הגיעה למערערת
באיחור של 4 ימים. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו משום שהועלתה
לראשונה רק בשלב הסיכומים, למרות אופייה המקדמי, ולמרות הצורך בבדיקה עובדתית ובמתן אפשרות לצד השני להתמודד עמה. כמו כן - כך נקבע - אין עוד מקום לטענה מסוג זה כיוון שהערעור עוסק בשומה שלב ב' ולא בשומה שלב א'. בית משפט קמא ציין "במאמר מוסגר, ומעבר לצריך", כי גם אם התרחש איחור כנטען - עובדה שכאמור לא בוססה בראיות - היה זה איחור של 4 ימים בלבד, המהווים "זמן סביר" לצורך שיגורו של דבר דואר מן הרשות אל האזרח.
הטענה העניינית של המערערת היא טענה עובדתית שלפיה קיומן של הוצאות המימון הנטענות הוכח וכי לפיכך יש להתירן בניכוי.
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בחלקו וקבע:
מקובלים נימוקיו של בית המשפט המחוזי לדחיית הטענה הדיונית בדבר איחור בשיגור השומה שלב א'. כאמור, טענה זו - למרות אופייה המקדמי - לא הועלתה בכתבי הטענות אלא בשלב הסיכומים בלבד, ובנסיבות העניין די בכך כדי להביא לדחייתה.
כמו כן, אין להתערב בקביעה העובדתית הנוגעת להוכחת קיומן של הוצאות המימון בשנת המס 1994. ברי כי אישור חיצוני מהמלווה מהווה ראיה משמעותית שאם היתה מוגשת לבית המשפט, היתה יכולה לתמוך בטענת המערערת (ראו לעניין זה בגילוי דעת 82, בדבר ראיות ביקורת, של לשכת רואי החשבון, אשר קובע בסעיף 9 כי "ראיות ביקורת הן מהימנות יותר כאשר הן מושגות ממקורות חיצוניים בלתי תלויים בגוף המבוקר"). מעבר לכך, פסק הדין של בית משפט קמא לא מבוסס - כפי שטוענת המערערת - רק על אי מתן אישור מן המלווה, אלא על היעדר מסמכים מבססים מהימנים מכל סוג להוכחת יתרת ההלוואה ולהוכחת הפירעון שנטען כי נעשה בשנת 1994.
האפשרות להוכיח את קיום יתרת ההלוואה ואת הפירעון בפועל בשנת 1994 באמצעות מסמכים מכל סוג הייתה פתוחה בפני המערערת החל משלביו הראשונים של ההליך. משנכשלה מלעשות כן, הרי שקביעת המשיב וקביעת בית משפט קמא בעניין זה בדין יסודה.
כמו כן, אין לקבל את טענתה של המערערת כי חישוב יתרת ההלוואה והוצאות המימון בגינה בשנת 1994 צריך להיעשות על פי מסמכי ההלוואה המקוריים. זאת, בין השאר, נוכח הסתירות בין מסמכי המערערת השונים, ובהם דוחותיה הכספיים שלפיהם ההלוואה כבר נפרעה, ולנוכח השיטות השונות שהמערערת עצמה מציעה לחישוב ההוצאות.
ודוק: לא די בחישוב מתמטי-תיאורטי של הוצאות, אלא בהוכחת הוצאות
מימון בפועל שבהן נשאה המערערת.
לכן, התוצאה היא שדין ערעורה של המערערת באשר לאי ניכוי הוצאות מימון
בסך 600,000 ש"ח בשנת 1994, להידחות.
לאור תוצאה זו, עולה שאלה נגזרת בדבר דינו של הסכום שנוכה במקור בסך של 150,000 ש"ח. אין מחלוקת כי סכום זה הועבר בשנת 1994 מהמערערת למשיב. בית המשפט המחוזי, לאחר שדחה את הטענות הנוגעות להוצאות המימון, לא התייחס לשאלה מהי השפעת החלטתו - אם בכלל - על הסכום הנזכר.
לאור זאת, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, לצורך השלמת הבירור וההכרעה בסוגיה זו בלבד.
התוצאה היא שהערעור התקבל בחלקו כמפורט לעיל.
להרחבה בתחום: מיסים · עורך דין מיסים · מכירה רכישת נדלן תושב חוץ · מכירת נחלה חקלאית · תחשיב מס הכנסה לחברה בהליך גירושין
שאלות נפוצות
מה נדרש כדי להוכיח הוצאות מימון לצורכי ניכוי?
נדרשים מסמכים מבססים ומהימנים המוכיחים את יתרת ההלוואה ואת הפירעון שנטען. אישור חיצוני מהמלווה מהווה ראיה משמעותית, שכן ראיות ביקורת מהימנות יותר כשהן מושגות ממקורות חיצוניים בלתי תלויים בגוף המבוקר. בהיעדר מסמכים כאלה ההוצאה לא תותר בניכוי, גם אם נטען שנעשתה בפועל.
האם די בחישוב תיאורטי של הוצאות המימון?
לא. בית המשפט הדגיש כי לא די בחישוב מתמטי תיאורטי של ההוצאות, אלא יש להוכיח הוצאות מימון שבהן נשא הנישום בפועל. סתירות בין מסמכי הנישום, ובכללן דוחות כספיים שלפיהם ההלוואה כבר נפרעה, פועלות לחובתו. לכן הנטל להוכיח את ההוצאה מוטל על הנישום בלבד.
מתי מאוחר מדי להעלות טענה על איחור בשליחת שומה?
טענה בדבר איחור בשיגור שומת שלב א' לא התקבלה משום שהועלתה לראשונה בשלב הסיכומים, אף שאופייה מקדמי ונדרשה לגביה בדיקה עובדתית. עוד נקבע כי אין מקום לטענה כזו כשהערעור עוסק בשומת שלב ב'. לכן טענות מקדמיות יש להעלות בכתבי הטענות ולא בסיכומים.
האם איחור של ימים ספורים בשליחת שומה פוסל אותה?
בית המשפט ציין, מעבר לנדרש, כי גם אילו התרחש האיחור הנטען של ארבעה ימים, מדובר בזמן סביר לצורך שיגורו של דבר דואר מן הרשות אל האזרח, ולכן אין בו כדי לפסול את השומה. לכן איחור קל אינו עילה עצמאית לביטול השומה.
ליווי אישי ודיסקרטי של משרד מלכא ושות' - מאז 2009. השאירו הודעה ונחזור אליכם בהקדם.
